חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת
החיפוש לפי כותרת תמיד מדויק ולא מורפולוגי

אע"פ שזכות אבות תמה, ברית אבות לא תמה

תוכן

ראש דמקוה[1] שורש הברית, תוך דמקוה שורש הזַכּוּת. על דרך שאמרו (בראשית רבה מד, א) 'לא ניתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל', דהיינו לזכות אותם שיהיו ראוים לדביקות אמיתי ונצחי, וכמו שכתוב (מכות כג, ב) 'רצה הקב"ה לזכות וכו' לפיכך הרבה להם תורה ומצות'[2]. אמנם שורש הכל הוא הברית שכרת עם אברהם בין הבתרים, שתנור עשן

ולפיד אש עבר בין הגזרים וגו' (בראשית טו, יז).

והענין, שתכלית הכל הוא סוד האהבה והדביקות הנצחי, ורצה הקב"ה ונתאוה לדור בתחתונים וכו' (תנחומא נשא טז), ורצון הקב"ה לא פסיק, אמנם התחתונים מוגבלים בזמן ומקום הנקרא עָלְמָא דְּשִׁקְרָא או היוּלִי דְּעֲבִידְתָּא[3], והוא שמשקר בנו לחשוב שהשי"ת פסק אהבתו ממנו או אפשר שיקרב גם עמים אחרים.

ונודע שכמו שדביקות הגשמי נגמר (-נשלם עשייתו) בההרגש, כן דביקות הרוחני נגמר בהידיעה[4]. בדומה למי שנשבה כשהוא קטן, וכשנגדל בא אליו אביו, ומתחילה לא הודיע אותו כי אביו הוא, ואחר כך הודיעו. והנך מוצא בכאן שכל האהבה מבן לאביו נעלם בבלתי ידיעה, וחוש הראיה לא פעל כלום, עד שהודיעהו ואז תיכף נגמר כל האהבה. והוא כמו חוק דביקות רוחני, שהידיעה הוא המתחיל והוא הגומר. ומובן גם כן, אע"פ שהאב ידע שהוא בנו, מכל מקום גם בהאב לא נשלם האהבה בטרם שנגלה גם בבנו.

וזה שאמרנו, שאע"פ שרצון הקב"ה בנו לא פסיק ואין בו שינוי, אמנם העלם ידיעתנו מכסה עלינו ובשיעור זה יש חסרון בהדביקות, לא יותר. ותדע שחסרון הזה הוא סוד המקום של כל הבריאה שנקרא חלל פנוי (עץ חיים שער א' ענף ב), משום שעתיד להתמלאות על ידי תורה ומצוות בסוד 'שכר פרי הבטן'[5].

וזה סוד 'שכרו אתו ופעולתו לפניו'[6]. והוא על דרך שאמרו (יחזקאל יז, ג) 'גְּדוֹל הָאֵבֶר אֶרֶךְ הַנּוֹצָה'[7], פירוש, שמדת גדלות האיבר כמידת אריכת הניצים, לא פחות ולא יותר, אמנם אין מריבה ברחוקים זולת בקרובים, ונמצא האהבה קודמת להנצה[8], וזה האהבה הקודמת נקראת 'אבר', מלשון 'עבר', שעל יסודו נבנה כל הבנין.

ושם החכמה 'טפטפיה'[9] מלשון טיפין טיפין, שה"ס טיפה הנעקרת מהמוח... [ההמשך מטושטש וקשה לפיענוח]

[1] מושג רווח בכתבי רבינו שרשמם לעצמו, וצ"ע כוונתו.

[2] עי' פתיחה לחכמת הקבלה אות א: "ונודע, שזכות הוא מלשון הזדככות, ויש להבין ענין הזַכּוּת הזה שאנו משיגין ע"י תורה ומצוות, וכן מהי העביות שבנו שאנו צריכים לזכותה ע"י תורה ומצוות", עי"ש שמסכם שזהו הרצון לקבל הגדול המפריד בין הבורא לנבראים. עי' גם במאמרי הסולם א' מאמר ו' 'מתן תורה' אות יב.

[3] היולי פירושו חומר שורשי. היולי דעבידתא הוא חומר השרשי של הבריאה, היינו גדלות הרצון לקבל.

[4] כמבואר במאמר קיד.

[5] תהלים קכז, ג: "הנה נחלת ה' בנים, שכר פרי הבטן". ומשמע מתוך הענין ולפי ההמשך, שרבינו מפרש ש'בטן' רומז על כלי וחיסרון, וע"י תורה ומצוות הוא מתמלא, וכגודל החיסרון כן גודל המילוי שבא אחריו.

[6] ישעיה מ, י: "הנה ה' אלקים בחזק יבוא וזרעו משלה לו, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו". ישעיה סב, יא: "הנה ישעך בא, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו". ובאגרות הסולם אגרת ז' מבאר: "באימוץ הלב לגלות אהבה בינו לבוראו ית', הקב"ה משרה שכינתו עליו בסוד הזכירה, בסוד 'כל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך' (שמות כ, כא), ובהרבות הזכרון מגופא דעובדא, יתרבה החשק והגעגועים, ורוח אמשיך רוחא ואייתי רוח וחוזר חלילה, עד שמתרבה הזכירה ומתרבה על ידי החשק ועולה במעשים טובים שכל פרוטה ופרוטה מצטרף לחשבון גדול (סוטה ח, ב), שזה סוד 'הנה זה בא ושכרו אתו ופעולתו לפניו'".

[7] יחזקאל יז, ג: "ואמרת כה אמר ה' אלקים, הנשר הגדול גדול הכנפים, ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה, בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז". ביאור הענין ע"פ המצודות והרד"ק: גדלות הנשר וחוזקו נמדדים לפי אורך הכנפים, וכן גדלות האברים נמדדים לפי מלא הנוצות. והבן ההקש לענייננו, שגודל האיבר הוא לפי אריכות הנוצות המכסות עליו.

[8] נראה שדורש 'ניצה' מלשון מריבה, כמו 'כי ינצו אנשים' (דברים כה, יא).

[9] שם קדוש זה מוזכר בשער הכוונות דרושי תפילת השחר (דרוש ו) ודרושי תוספת שבת (דרוש ג). ובספר בעל שם טוב (פרשת נח, עב): "לטהר המחשבה... לכוון בשם כוז"ו, וכתב מוה"ר מ"פ, ששם זה בחכמה, ששם המחשבה, והוא בחינת דין, ושם זה במילואו כזה: כ"ף וא"ו זיי"ן וא"ו, בגימטריא טפטפי"ה שם המחשבה".