תוכן

ו' שבט תש"י ת"א
עיקר העונש הוא החטא בעצמו. ומה שהעולם חושבים שהיסורים שהאדם סובל אחר החטא שזהו העונש, זהו ממש להיפך, שאלו הדברים כבר נחשבים לבחי' תיקון, ז"א להתחלת השכר. כי החטא הוא העונש והשכר הוא תיקון החטא, וכיון שהחטא נמתק ע"י יסורים, לכן נבחן שהם עולים בחשבון השכר (כדברי חז"ל [ברכות ה' ע"א]: יסורים ממרקין עונותיו של אדם).
וזהו כדוגמא, שהאדם קיבל כתם על בגדו, שהכתם נק' אצלו עונש, מסיבת שנתקלקל אצלו הלבוש. ובזמן שמתחיל ללבן ולכבס את הבגד, הגם שאז הבגד סובל שמרטיבין אותו ומקמטין אותו ומלכלכין אותו במים, אבל זה כבר לא נק' אצלו עונש, אלא אדרבא בעד הסרת הליכלוך הזה הוא משלם, משום שזהו בחי' שכר אצלו, ז"א שעי"ז החטא יעבור. וכמו כן בזמן שהאדם עשה החטא, זה נבחן שעשו לו עונש גדול. ובזמן שהוא מתחיל להרגיש בחי' היסורים, אזי הוא צריך לידע שכבר מתחילים התיקונים, שע"י התיקונים האלו החטא יעבור, וכדוגמת הכתם שהוא עובר ע"י הכביסה.