צדיק מלשון צד ציד, ומתרגמינן על 'תוהו ובוהו' (בראשית א, ב)
'צָדְיָא וְרֵיקַנְיָא', אשר לא די שלא צד מאומה, הנה מעשה זה גרם שגם מה דהוי ליה
אתרוקן מיניה[1], על דרך
שאמרו 'גַמְלָא אָזִיל לְמִיבָּעִי קַרְנָא, גם אוּדְנִין דְּהֲוֵי
לֵיהּ חַתְּכִין מִינֵיה'[2], ובסוד הכתוב (ויקרא כו,
כז-כח) 'אם תלכו עמי קרי, אף אני אלך עמכם בחמת קרי', ובסוד הכתוב
(במדבר כב, כב) 'ויחר אף ה' כי הולך הוא', להיות הליכה זו דרך רשעים אשר הם כמוץ
אשר תדפנו רוח (ע"פ תהלים א, ד). אכן לא כן דרך צדיקים, 'כי יודע ה'
דרך צדיקים' (תהלים א, ו), כי הצדיק יש לו נוקבא מוכנת בסוד 'איהו צדיק ואיהי
צדקה'[3], שהוא סוד יסוד הנמשך ממוח
שבראש, מסוד ג"ר העליונים על כל ששם נגלה מלכותו ית' אשר בכל משלה[4] בסוד הכתוב (תהלים פט, טו) 'צדק
ומשפט מכון כסאך'[5], ושמה נגלה לעין כל שהצדק שהוא
סוד כל הדינין שבהמציאות - המה חסד גמור, בסוד 'שׂמָאלָא דְאַהֲדָרָא
להיות יְמִינָא'[6] ממש, בסוד הכתוב (תהלים כג, ו)
'אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי'[7] ד'גמלתהו טוב ולא רע כל ימי
חייה'[8].
וכל זה נגלה בסוד אמת, כלומר, כי נטה שמים כרקיע, והכל רואים
משפט ה' כי אמת הוא, ובמשפט הזה נגלה מאליו אשר צדק הוא חסד ממש,
והמשיגים זאת מכונים: ישרי לב או מישרים. פירוש, בסוד הכתוב (ירמיה
יז, ט) 'עָקוֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנוּשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ'[9], כי בשעה ש'הצדיק אבד'
(ישעיה נז, א) נמצא הלב אנוש מכל[10], הצדיק מכונה כל מטעם
הנ"ל[11], וכמו
שכתוב (דברי הימים א' כט, יא) 'כי כל בשמים וארץ' ומתרגמינן 'דְּאָחִיד
בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא'[12], כלומר, כי כל פעולותיו
בעולמות התחתונים המה פעולותיו ממש בעולם גבוה מעל גבוה כמו שפועל בבת אחת ממש, ועל
כן אומר הנביא 'ואנוש מכל' 'עקוב הלב', שזה תלוי בזה, כי מחמת ש'אנוש מכל'
שהוא הצדיק, לכן 'עקוב הלב'. אמנם למעלה בשליטת כל שהוא הצדיק, נמצא הלב
ישר, והמקבלים משם נקראים ישרי לב. כי השכינה הק' (בסוד 'גמלתהו טוב ולא רע כל ימי
חייה') שורה בלב, ואהבתם נצחית ותמה ושלימה ועל כן כתיב (שיר השירים א, ד) 'מישרים
אהבוך'.
וזה סוד 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה' (תהלים צז, יא), כי
כל הפעולות הנכללות בשם צדק, דהיינו שאינם נמתקים אלא במי בסוד
הכתוב 'ואנוש מכל ומי ידענו', דהיינו דינין הקשין מאד, נמצאים מתגלים בשם זרע זרוע,
ובאים בהסתרה גדולה בסוד הסתר פנים. וכמו הזרע שאינם נסתרים באדמה
רק לגלותם על פני האדמה בברכה מרובה, אף כאן לא בא ההסתר פנים זולת לגלות אור
הפנים, ונקרא זרע מלשון זה רע, רק 'רע רע יאמר הקונה' (משלי כ, יד), להיות
שאין קנין בלי יסורים.
וזה סוד 'קונה הכל' (ברכת אבות). וכל מקום שנאמר שם קנין
וקונה מראה על סוד 'רע רע יאמר הקונה', ועל כן הצדיק העליון הממשיך מסוד
'וקונה הכל', עושה פעולותיו בסתר גדול ירך בסתר[13] כנודע, אמנם כל התולדות אינם
באים זולת על ידי 'אור זרוע לצדיק', ובסוד הכתוב (תפילת עזרת אבותינו) 'מבלעדיך
אין לנו מלך גואל ומושיע'[14].
וזה
סוד ברכת אברהם, ברכת הבנים[15].
כי על כן הוציא אותו החוצה, כלומר מחוץ לכל האורות שהיה לו במציאות. גם פקד אותו
בסוד מ"י.
'הבט
נא השמימה': שהיא המעלה היותר רמה שבכל המציאות, כל זה להורותו את אי ידיעתו,
בסוד הכתוב 'אם תוכל לספור אותם'. אמנם היה לו נוקבא מוכנת לקבל את הטפות היוצאות
החוצה, דהיינו האשת חיל העליונה בת זוגיה דצדיק העליון, וע"כ נבטח בלי שום
פחד אשר 'כה יהיה זרעך'. 'כה' הוא מלשון הכאה, אשר הטפין היוצאים מהצדיק
לבטן בת זוגיה דרכם לצאת ביריה כחץ, בסוד 'יורה כחץ מוליד' (חגיגה טו, א),
מלשון הכתוב (ע"פ שמות יט יב-יג) 'סקול יסקל ירה יירה כל הנוגע בהר',
והפנימית מסולק לשורש באור חוזר, והחיצוניות שהוא הטפין באים לבטן הנוקבא.
ובסוד
האמירה הנ"ל 'הבט נא השמימה' נקרא מקום קבלת הטיפה לברכה בשם בטן, מלשון הבטה
שלנו ממטה למעלה, בסוד אור חוזר העולה ממטה למעלה, כי דרך הזווג שהוא ממטה
למעלה - מהנוקבא המוכנת לו ולמעלה, וע"כ נקראת בת זוגיה צדקה ולא צדק,
משום דצדק נקרא בטרם שקבלה עליה זכר, שהיתה בתולה, כלומר בלתי מעובדת, מסוד
הכתוב (קהלת ה, ח) 'והוא מלך לשדה נעבד', וע"כ נקראת אז בתולה מלשון קרקע
בתולה.
ועוד בתולה אותיות בת אלה, כי ראש תוך סוף מקוה הם ג'
אותיות א'ל'ה' דאלקים, ומתוך שה' דאלקים היא סוף מקוה והוא סוד 'מי דקיימא לשאלה',
ע"כ היא ודאי נקבה, ובעלה דידע אותה הוא סוד י' דאלקים יום רביעי. וע"כ
בטרם דאתחבר בה י' הנ"ל, מכונה בת אלה וחסרה ים, כי אז עוד איש
לא ידעה, וע"כ הסוף דמקו"ה ממלא חן וחסד גדול על הבתולות דבית ישראל.
ובשעתא דקבלא עליה זכר שה"ס הי' הנ"ל, אז שורה עליה כל הענינים
שבסוד מיעוט הירח. אמנם בחופה וקידושין וכל התיקונים הראויים לה מבית המלך
היא מביאה שמחה לעולם, כמ"ש ז"ל (יבמות סב, ב) 'השרוי בלא אשה שרוי
בלא שמחה'. כי הצדיק הוא סוד ישר ובת זוגיה היא סוד לב: וכשמזדווג בה
נקראים שניהם ישרי לב, ואז 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה'.
וזה
סוד 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה': כלומר, כל החילוק בין צדק לצדקה הוא, כי
צדק איננה נוקבא מוכנת וראויה לקבלת הטיפה, וע"כ יוצא הטיפה לבטלה, כי הצדיק
אין לו אמונה בה. משא"כ בשעה שהאמין בה', שכבר זכה לבטחון ואמונה גדולה, הנה
אדרבה נמצא שהוא מחשיב אותה הרבה, כמ"ש 'ויחשבה לו' שהחשיב אותה מאד,
וכל אשר אמרה לו שמע בקולה, וע"כ קרא לה צדקה: מלשון צדק-ה.
האי ה' דאלה הנ"ל דאלקים, משום דכן קימא לשאלה בסוד 'יראה זרע יאריך ימים'
(ישעיה נג, י).
[1] בספר אור הבהיר ערך תוהו כתב כך: "כתרגומו 'צדיא וריקניא'.
כלומר, שאין להקליפות שום אחיזה באור גדול הזה, ובטרם שבאים לצוד מהאור נמצאו תיכף
מתרוקנים מכל חיותם ונדחים לאבדון".
[2] סנהדרין קו, א: "הגמל ביקש קרניים, גם האזניים שהיו לו חתכו
לו". רבינו מפרשו בכמה מקומות על הס"א הרוצה להאחז במקומות לא לה,
ומאבדת גם מה שהיה לה מקודם (תע"ס חלק ז' אות ז; מאמרי הסולם א' מאמר סז; אור
הבהיר ערך ניצוצין).
[3] 'צדיק' הוא מדרגת היסוד המשפיע ל'צדק' או 'צדקה' שהיא מדרגת
המלכות. עי' הסולם פנחס תמג; ויגש סה.
[4] תהלים קג, יט:
"ומלכותו בכל משלה".
ובהסולם פרשת נח אות קנד: "הכל נמשך לעולם על ידי הנוקבא, בין התקונים ובין
הקלקולים, כנודע בסוד הכתוב 'ומלכותו בכל משלה'. וכשהשפעה היא מתוקנת, היא נמשכת
מזווג זעיר אנפין ונוקביה. וכשהשפעה היא מקולקלת היא נמשכת מזווג זו"ן
דטומאה".
[5] הסולם בראשית-א אות שפה: "בזווג להמשכת הארת החכמה, נקרא
הנוקבא בשם צדק וז"א בשם משפט".
[6] השמאל חזר להיות ימין. ע"פ זוהר בלק אות קמה.
[7] בברכת שלום שמעתי מאמר סט: "והקשה, הלא אין אנו רואים למישהו
שירדוף אותו טוב וחסד. ופירש, שהאדם צריך לומר שכל הרדיפות הם רק טוב וחסד".
[8] משלי לא, יב. ובספר אור הבהיר ערך טפה טפיים, מבאר הדגש "כל
ימי חייה" – לרבות הלילות. כלומר, גם מצבי ההסתר והחשכות.
[9] ברש"י: "עקוב הלב - מלא תואנה ועקובה מכל רעה. ואנוש
- לשון חולי".
[10] 'לב' היא הנוקבא - זוהר שלח אות שמה בהסולם: "המלכות, שולטת
על כולם בסוד לב, שהיא הלב של כל עולם הזה". 'כל' הוא יסוד המשפיע לה - זוהר
חדש תולדות אות לח: "צדיק יסוד עולם דאקרי כל".
[11] שמגלה שהדינים הם חסד גמור.
[12] עי' בהסולם משפטים תה: "כי 'כל' הוא שם היסוד, והוא נאחז
בז"א שנקרא שמים, ובמלכות שנקראת ארץ".
[13] סוכה מט, ב: "למה נמשלו דברי תורה כירך. לומר לך, מה ירך
בסתר, אף דברי תורה בסתר".
[14] יתכן וכוונתו בהבאת פסוק זה כעין "אור זרוע לצדיק",
שדווקא על ידי הזריעה נגלה האור, ודווקא ע"י ההסתר "מבלעדיך" נגלה
"מלך גואל ומושיע".
[15] בראשית טו, ד-ו: "והנה דבר ה' אליו לאמר, לא יירשך זה כי אם
אשר יצא ממעיך הוא יירשך. ויוצא אתו החוצה ויאמר,
הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספר אתם, ויאמר לו כה יהיה זרעך. והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".
[16] דורש את המילה ציון מלשון יציאה מהקדושה. עי' כן באגרות הסולם
אגרת פט.