((שנת תרע"ט)
בשעה
שהיה בית המקדש קיים, אדם חוטא ומקריב קרבן ומתכפר לו. אין לך הסברת פנים יותר
מזה. וכן החסר נכנס למקדש ומתפלל ונענה, אין לך גילוי שכינה יותר מזה. וכן נמצאים
הצדיקים נענים בכל מבוקשם, כמו שכתוב (ישעיה סה, כד) 'עוד הם מדברים ואני אשמע',
והרי זה כאדם מדבר אל רעהו. אשרי איש שזוכה לזה עודנו עומד בגופו לפני הוי'.
וכן
בגלוּתנו לא עזבנו אלקינו, שאפילו עבד או שפחה שזכו לתשובה שלימה, הקב"ה מגלה
פניו להם ומראה להם בעליל לעינם שאפילו בעת חטאם לא עזב אותם ותמיד ענה להם (וזה
סוד צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד (חולין צא, ב), כי לפניו גלוי שיזכה לתיקון
השלימות), ונמצאים באותו מצב לפני הוי' כצדיקים הגדולים, אלא להם ענה בכל פניה
ופניה אליו, ולהם עונה בפעם אחת על כל מיני תפלות ושאלות שהריצוי (אולי צ"ל
שהריצו) אליו ית' מעודם עד היום הזה. ולא עוד אלא שרואים עתה בעת רצון, שגם בעת
שלא היו רצויים, היה מדבר עמהם תמיד כמו עם הצדיקים החשובים, אלא שההרגשה מזה בא
להם בעת רצון, וזהו שכתוב (ישעיה מט, ח) 'בעת רצון עניתיך'.
[1]כינוי
להשי"ת. ישעיה מה, טו: "אכן אתה א-ל מסתתר".
[2]עי'
במאמר קיא שכמו שפעולות הגוף החיצוניות של האדם גורמות להשגת תכונות נפשו ונחשבות
להכרתו, כי הרי את מהות האדם כשלעצמו אי אפשר לראות, כן השגת הנהגת השי"ת,
נחשבת להכרתו.