[1] היינו, האדם בטבעו מעצם יצירתו מוכן לעוון. מלבי"ם.

[2] עי' בזה בהקדמת ספר הזוהר אות קכו בהסולם (מאמרי הסולם ב' מאמר רלח): "ביום הגדול דגמר התיקון שיתגלה האור של תשובה מאהבה, הנה גם הזדונות האלו שאין עוד גרוע מהם יתהפכו ג"כ לזכיות... ולפיכך יש בהכרח ספר זכרון בפניו על הזדונות והפשעים הנעשים בעולם, שהרי הוא צריך להם ליום שהוא עושה סגולה, כי אז יהפכו להיות זכויות ויצטרפו וישלימו קומת האור של גמר התיקון", עי' כעין זה גם במאמר סט.

[3] ויקרא יד, ב: "זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן".

[4] עץ חיים שער טו פרק ה; תע"ס חלק י' אות נב: "מה שהוא אחורים למעלה הוא בחינת פנים למטה". ועי"ש בהסת"פ אות טו שמבאר זאת בדרך העבודה, כי באחוריים וקַטְנוּת אלו תלוי עיקר תיקון העולם בשכר ועונש. וע"ע בזה במאמר נא ובהערה ז' שם.

[5] עי"ש ברש"י שמביא במדרש (בראשית רבה צט, ט) ש"היה מתיירא יהודה שלא יזכיר לו מעשה תמר, התחיל קורא לו 'יהודה אתה יודוך אחיך'".

[6] דוד המלך בפסוק מתהילים שבתחילת המאמר.

[7] בבא בתרא טו, א: "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה". לפי הענין רומז על ייסורי איוב, שאינם אלא לתיקון האדם, וכמו שכתב כאן על החטאים שאינם אלא זכויות. עי' כן במאמר עד.

[8] רבינו הוסיף כאן בסוגריים: (ל"ב מילות). וצ"ע כוונתו.

[9] מלאכי ג, ו: "אני הוי' לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם".

[10] תענית ה, א: "אמר רבי יוחנן, יעקב אבינו לא מת... מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

[11] עי' ביאור הענין בהקדמה לספר הזוהר אות כה.

[12] ע"פ ברכות לד, ב: "אמר רבי יוחנן, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא, 'עין לא ראתה אלקים זולתך' (ישעיה סד, ג)", ובמאמר פו מבאר שזהו תענוג מהשפעה לזולת בלתי לה' לבדו, שלא לנו עתה כלים להשיג איך אפשר להתענג מזה.