[1] בהסולם: "משום כי אין דרכו להזדווג בי רק בהיכלו ולא בגלות".

[2] בהסולם הקדמת ספר הזוהר אות צו: "הקליפה של הקבלה עצמה מכונה בשם כלב, כמו שכתוב בזוהר (זוהר חדש ספרא תניינא) על הכתוב (משלי ל, טו) 'ולעלוקה שתי בנות הב הב', ד'צוחין ככלבא ואמרין הב לן עותרא דעלמא הדין, הב לן עותרא דעלמא דאתי', והוא הקליפה החזקה ביותר".

[3] מובא בשער הכוונות דרושי תפילת השחר, אשר תפילת שחרית נחלקת באופן שפסוקי דזמרה שבהם שירות ותשבחות - החל מברוך שאמר עד אחר ישתבח - הם כנגד עולם היצירה, קריאת שמע וברכותיה - החל מברכת יוצר אור ובורא חושך עד גאל ישראל - הם כנגד עולם הבריאה, ובתפילת שמונה-עשרה עולים לעולם האצילות.

[4] ע"פ ראש השנה יז, ב: "ה' ה', אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה".

[5] רבינו מוסיף כאן על לשון חז"ל "אפילו מכותל מערבי", וכעין זה יש גם במאמר פב אות ה. ועי' בזוהר משפטים אות תה "שהשכינה התחתונה נקראת כותל מערבי, שהיא המלכות", וכידוע על המלכות שורה הצמצום, ולפי"ז יתכן שכוונתו שאפילו משם לא הסתלקה השכינה. ובספר מגילת סתרים להרמח"ל (נדפס באוצרות רמח"ל עמ' רנא): "באדם נשאר עצם אחד בקבר הנקרא לוז, ועליו יבנה הגוף לתחית המתים, ויש שם גם חלק מן הנפש והיא נקרא הבלא דגרמי. כן הוא בבית המקדש, נשאר הכותל המערבי, וה"ס זה לוז שעליו יבנה הבנין לעתיד לבא, ואותה הקדושה השורה עליו נקראת הבלא דגרמי". ע"כ. ועל עצם הלוז מבאר בהסולם חיי שרה אות קנה שהוא העצם שבו יש את הרצון לקבל החזק ביותר, עי"ש.

[6] פסחים נ, א: "אמר רבי נחמן בר יצחק, לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י (הוי'ה) ונקרא באל"ף דל"ת (אד-ני), אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י". עי' הענין גם במאמרי הסולם ב' מאמרים קיג וקנו, שגם בזמן החטא, האדם נמצא ברשות אדונו וההנהגה היא אחת, אלא שבעולם הזה זה נראה כב' הנהגות, הנהגה של אדנ"י והנהגה של הוי"ה.

[7] מכרית החיצונים והקליפות. עי' הקדמת ספר הזוהר אות ד.

[8] איכה ג, לח: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", ובמאמר סז: "אלא הכל אורות קדושים".

[9] עי' בזוהר בראשית-א אות קמז, שמשה ואהרן הם בחינות ימין ושמאל.

[10] בראשית רבה מב, ג: "בכל מקום שנאמר 'ויהי', משמש צרה... והכתיב 'ויהי אור', עוד היא אינה שמחה שלמה, שלא זכה העולם להשתמש באותה האורה".

[11] אולי כתוב: בהויה (כנ"ל בהערה נח שבעולם הבא קוראים בשם הוי"ה).

[12] רבינו מביא הטעם לזה, כי השביעה מכבה תיכף את התענוג. עי' בזה במאמר ב' ובהערה ו' שם.

[13] כנראה רומז לגמרא יומא סט, ב: "אין ישיבה בעזרה", וכוונתו כאן "לעמוד" להשתהות במקום אחד. עי' במאמר קנז ובהערה קיח שם.

[14] זוהר ויקהל אותיות קי-קיב, וז"ל בהסולם (התרגום למילות הזוהר שבמאמר מודגש): "כיון שמגיעים [בתפילה] לגאל ישראל, אז מלך הקדוש העליון נוסע במדרגותיו, דהיינו בסדר ג' קוין המאירים רק בסוד הנסיעה, ויוצא לקבל אותה, את המלכות. ואנו, מפני מלך העליון, צריכים לעמוד על מעמדינו באימה וברעדה, כי אז מושיט לה ימינו, שהוא בברכת מגן אברהם, שהיא סוד קו ימין. ואח"כ שמאלו שמשים תחת ראשה, בסוד הכתוב (שיר השירים ב, ו) 'שמאלו תחת לראשי', שהוא בברכת אתה גבור, שהוא קו שמאל. ואח"כ מתחבקים שניהם יחד בנשיקין, שהוא בברכת הא-ל הקדוש, שהוא קו האמצעי, שמשם ומעלה הוא סוד נשיקין עד ג' אחרונות, ואלו הם שלש ברכות הראשונות של תפלת שמונה עשרה. וצריך האדם לשום לבו ורצונו, ולכוון בכל אלו התקונים והסדרים של התפילה, פיו ולבו ורצונו יחד.

עתה שמלך העליון והמלכות הם בחבור בחדוה באלו הנשיקין, מי שצריך לשאול שאלות ובקשות ישאל, כי אז הוא שעת רצון. כיון שבקש האדם בקשותיו מלפני המלך והמלכה, דהיינו בי"ב ברכות האמצעיות, אז יתקין עצמו ברצונו ולבו לשלש ברכות האחרונות לעורר חדוה שבסתר, כי מאלו שלש ברכות הוא מתברך בדביקות אחרת, שהוא סוד הזווג, והאדם יתקן את עצמו לצאת מפניהם ולהניחם בחדוה מסותרת שבאלו שלש ברכות".

[15] בג' ראשונות. היינו ג' ברכות ראשונות דתפילת שמונה-עשרה.

[16] ובג' תחתונות. היינו ג' ברכות אחרונות דתפילת שמונה-עשרה.