כח) אמר השכל: השאלה הזאת טובה ונכונה. ועתה אודיעך בזה דבר אמת לאמיתו.
זה הענין הודיעוהו חז"ל במאמר החיגר והסומא139, שהגוף אומר: שמיום שפירשה ממני הנשמה וכו' כאבן דומם; והנשמה פורחת באויר, והקב"ה מעמיד שניהם ביחד.
ועתה אפרש לך ענין העבודה [שניתנה] בפרט אל בני האדם, שלא ניתנה לשום בריה אחרת בעולם. דעי, כי המאציל ית׳ האציל כל הספירות בכל מדרגותיהם, שהם הארותיו עצמו. אחר כך כנגד הארותיו אלה, ברא נברא אחד, הוא הנקרא סמ', שיש בו כל כך מדרגות כמו המדרגות שיש בספירות הקדושות. וטבע המדרגות האלה להיות מנגדות פעולות המדרגות שבספירות הקדושה כנגדם . ורצה המאציל שבכל מדרגה ממנו, שימצא לה כח להיות מתגברת ופועלת140 - תהיה נסתרת ונעלמת פעולת הספירה שכנגדה בקדושה. ורצה המאציל ב"ה שלא ימצא הדבר הזה141 שתהיינה המדרגות האלה מתגברות, אלא אדרבא, שתתגברנה ספירות הקדושה, ומדרגות הס"א תהיינה נכנעות.
אך לא רצה לעשות הבריאה בסדר שבהכרח יהיה כך, אלא אדרבא, שלא יהיה מוכרח, אך חפצו ורצונו יהיה שיהיה כך. ואיך יהיה זה? אלא על ידי נברא אחד שיהיה מתעסק בזה הענין, להיות מכניע מדרגות הס"א האלה, ולהגביר ספירות הקדושה. והנברא הזה הוא האדם, והדרך לעשות זה הדבר הם המצוות. וזהו ענין עבודתו המסורה לו, כי הוא יש בו שייכות לס"א, והוא ענין היצה"ר שיש בו. ובכח השייכות הזה, הוא יוכל: או להכניעה, או להגבירה, כי אין אחד פועל במקום שאינו מגיע לו142. אך בהיות לו איזה ענין קורבה143, וכן יש לו שרש בקדושה, כי מן הקדושה הוא יוצא, שהרי הקדושה הוציאה144, הנה הוא יכול: או לעשות מעשים טובים, שתכנע הס"א על ידו תחת הקדושה, או לחטוא ח"ו, ויתגבר הס"א וישפיל מדרגות הקדושה למטה. מה שאין כן שאר הבריות, ואפילו המלאכים, שאינם אלא תולדות הספירות, ומשרתים אותם145; כי יען אין להם שייכות עם הס"א כלל, אי אפשר להם אלא להקים המצוה אשר עליהם, מה שגוזר עליהם הקב"ה. ואינו תיקון לקדושה מה שהם שומרים המצוה, כי על ידי זה לא תכנע הס"א כלל, שאין להם חלק בה, או לה בהם. והנה אי אפשר להם לחטוא, ולרצות מה שאינו נגזר עליהם, כי כל פעולותיהם בכח מוכרח. אבל אם היה - שלא היו עושים המצוה המוטלת עליהם146, לא היה זה פגם בשרשם כלל, כי לא היתה הס"א מתגברת על ידי זה147, להיותם רחוקים ממנה לגמרי.
כט) אמרה הנשמה: למה יש לנו צורך לומר: "אם היה שלא היו עושים", אם באמת זה הענין אי אפשר להמצא.
139. עי׳ בסנהדרין (צא.): "אמר ליה אנטונינוס לרבי; גוף ונשמה יכולים לפטור עצמן מן הדין. כיצד? גוף אומר: נשמה חטאה, שמיום שפירשה ממני - הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת :גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו - הריני פורחת באויר כציפור. אמר ליה: אמשול לך משל. למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים - אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם, רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום. לימים בא בעל הפרדס. אמר להם :בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא :כלום יש לי עינים לראות? מה עשה: הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד".
140. - שהס"א מתגברת בבחינת המדרגה ההיא.
141.- אף על פי שהכין את אפשרות התגברות הרע, לא רצה שתצא לפועל.
142. - שאין לו שייכות לשם.
143. - אל הס"א, על ידי שהנשמה קשורה עם הגוף.
144. - את הנשמה.
145.הם תולדות הספירות הקדושות בלבד, ומשרתים את הקדושה.
146. אפילו אם היה אפשר שיכולים לחטוא.
147. כי הפגם בשרש נעשה על ידי התגברות הטומאה בשרש הנברא; שנגרם על ידי התגברות הס"א, שקיבלה תוספת כח על ידי החטא. אולם כיון שאין זיקה לס"א אל המלאכים, לכן אין לה דריסת רגל כלל אצלם, אפילו אילו היו חוטאים.