תוכן

פנחס תשמ"א

א) בזהר (אות קפ בהסולם): כתוב, הושע עבדך אתה אלהי שמח נפש עבדך תנה עוזך לעבדך. ג' פעמים נעשה דוד עבד בתהלה הזו, שהוא כנגד ג' פעמים שהעמידו בעלי המשנה, שהאדם צריך להיות עבד בתפילה. בברכות ראשונות צריך להיות כעבד המסדר שבחים לפני רבו. באמצעיות, כעבד המבקש מתנה מרבו. בברכות אחרונות, כעבד המודה לפני רבו על המתנה שקבל ממנו, והולך לו.
הנה כאן יש סדר עבודת האדם. כי מתחילה האדם צריך להאמין בה' למעלה מהדעת, ולסדר שבחים לפני רבו. שפירושו, שיהיה מרגיש את עצמו לשלם בתכלית השלמות. כי זה ידוע, כפי שאדם מרגיש שחברו נותן לו מתנות - בשיעור הזה הוא משבח אותו, וכמו"כ בשיעור שמרגיש גדלותו של חברו - בשיעור זה הוא יכול לסדר השבחים. דהיינו, אם הוא מרגיש שחסר לו משהו ויש ביד חברו למלאותו, תיכף נפסק ממנו הכח להלל ולשבח את חברו.
אי לזאת, כשאדם מתחיל בעבודתו אז מוכרח ללכת באמונה למעלה מהדעת, שלא חסר לו שום דבר, אלא שרבו מלא את כל משאלותיו. ואז הוא נקרא שלם, ואז השלם יכול להתחבר בשלם. משא"כ כשהוא בעל חסרון, אין החסר מתחבר עם השלם.
ואח"כ הוא יכול לסדר חסרונות כעבד המבקש מתנה מרבו, שאז הוא מבקש צרכיו. היינו, ש"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", ואל להתעלם משום חסרון שיש בו, אלא - אדרבה, כפי שמרגיש חסרונו, באותו שיעור הוא יכול להתפלל שרבו ימלא משאלותיו. ואז כל התלמיד המרבה לשאול הרי זה משובח.
ואח"כ לבסוף, אסור להשאר בחסרון, אלא הוא צריך עוד פעם ללכת בדרך אמונה למעלה מהדעת, שהוא שלם בתכלית השלמות. וז"ש: "כעבד המודה לפני רבו על המתנה שקבל ממנו, והולך לו". שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת שכבר קבל כל משאלותיו, המכונה 'מתנה', וע"כ הוא מודה לרבו על זה. כי אסור לאדם לחיות בפרוד, היינו שיש לו טענות לרבו על מה שהוא לא נותן לו מה שהוא מבקש, לכן אסור לו לאדם שיהיה בחסרון, ותמיד הוא צריך להיות בשמחה. אבל בכדי שיהיה לו כלים לקבל, אז הוא צריך לעורר החסרונות.
וזה נקרא אצל קרבן עולה ויורד: ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים. היינו, שבין ידיעה וידיעה אז מותר לראות את ההעלם, היינו שאין לו שום התגלות מבחינת האמת שעל ידה הוא ירגיש שעבודתו רצויה לפני רבו.
היוצא מזה, שאין לגלות שום חסרון בתורה ועבודה לעצמו, אלא תמיד הוא צריך ללכת למעלה מטעם ודעת, שהוא שלם בתכלית השלמות. ובאמצע הוא יכול לשאול את משאלותיו כפי שעיניו רואות שיש לו רק חסרונות, אבל אח"כ הוא צריך להאמין כאילו כבר קבל כל משאלותיו, ומודה לרבו על כך, אז הוא יכול להיות בשמחה על מה שהוא שלם. נמצא, שכל שלמותו נבנית על אמונה, וחסרונותיו נבנים על ידיעה. כי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".