ומוציאים ספר תורה ובעת הוצאתו תאמר בריך שמיה, המוזכר בזוהר פ' ויקהל דף ר"ו ע"ש הנוסח המדויק היטב. וסוד הספר תורה - יסוד אבא שבתוך ז"א, והוא סתום מכל צדדין, ואין יוצא הארה ממנו אלא מעט להוציא יעקב. אבל המוחין בעצמם אינם יוצאים רק אחר העמידה, שכבר נבקע יסוד אימא בסוד התפילין, אז מאירים המוחין
שבפנים ליעקב ורחל העומדים בנ"ה שלו. והנה לצאת זה האור צריך ב' בקיעות: א' בקיעת יסוד אימא המלביש יסוד אבא ויוצא הארתו לחוץ, וזה עושים בפתיחת ההיכל שסודו אימא. ומשם מוציאים ס"ת מלובש בתיק שלו, וסוד זה - שעדיין יסוד אבא מכוסה ביסוד ז"א. וכשמסירים התיק, מכוונים לבקוע גם יסוד ז"א, ושמשם יוצא ההארה אל כל העם, וזה עושים בקריאת התורה.
וביום שני וחמישי נבקע יסוד אבא, ומתגלים נה"י שלו ומאירים לחוץ. וז"ס הג' שעולים לס"ת: כהן - ימין, לוי- שמאל, ישראל - אמצעי. וזאת ההארה מאירה לפי שעה, ואחר כך מסתלקת. והטעם שזה נעשה בב' וה' דוקא הוא, כי אלו הב' ימים של ששת ימי המעשה הם בסוד היצירה, וה"ס ו' של השם בסוד זעיר הנקרא תורה, ולכן באלו הב' ימים מוציאים הספר תורה.
ובעלותך לקרוא בס"ת תאחוז בו בשני העמודים בשני ידיך, ותכוין קס"א קנ"א גימט' חד"ש, ועם הי"ד פרקין דיד ימין, שהם סוד י"ד אותיות דפשוט ומלא דיודין, והי"ד דיד שמאל שהם סוד י"ד אותיות אהי"ה פשוט ומלא דההי"ן, עולה ש"ם, וז"ס שם חדש, וש"ם וספ"ר עולה בשוה. ואחר כך תכלול השמאל בימין, ותסיר השמאל וישאר הימין
לבד, ואז תברך. ובתחילה תסגור, אחר כך תברך, ותפתח ותקרא, ותסגור ותברך.
וזהו בחול שלא יש עליה אלא כך. אבל בשבת שעולה ז"א עד חג"ת דאבא, אז קוראים ז', בסוד הז"ת דאבא ששם ז"א עולה. והמעולה מכולם הוא השישי, כי הוא בסוד יסוד שהוא מגולה. והשלישי שני לו, כי הוא בסוד ת"ת שבו ב' שלישים מגולים. וכל שאר טפלים אליהם.
ובתוך שהחזן קורא בתורה תכוין בשם ב"ן מנוקד בניקוד פסוק :"משנה על אשר ילקטו", כזה: יִוְ"דֶ הַ"הֲ וֶ"וִ הְ"הְ. וישתדל לראות הכתב בעת ההגבהה. וסוד ההגבהה הוא: שז"א מראה שנתן את כל אשר לו לנוק', ולא נשאר אלא הגוף, שהם סוד האותיות. וכל מה שיש מבחינת התורה שבע"פ, היינו הטעמים והנקודות, נתן לה.