ובמקומות שנוהגים להוציא ספרים כשאומרים כל נדרי,תקון גדול הוא ליקח הספר הראשון של כל נדרי בכל ממון שבעולם. והוא תיקון להוצאת ש"ז לבטלה, כי באותה הלילה הקליפות אינן יכולות לקטרג ונקראות מתות, כי אורה של אימא כופה אותן, ולכן בנקל יכולים להוציא מהן הטיפות דש"ז שבלעו בתוכן. ובזכות התורה הנקראת טוב, יתקן את אשר פגם ביסוד הנקרא טוב. והנה לזיווג צריך חיבוק ונישוק והבל היוצא מן הפה בעת הנשיקין, וכנגד זה יחבק וינשק הס"ת, ובזה יזכה להעלות הטפות; וההבל היוצא מפיו בוידוי וחרטה, הוא נגד הבל הנשיקין.
וכן אם פגם בעוון נדרים ושבועות - גם לזה יתקן בס"ת זה, כי הנדר הוא בסוד אימא עילאה, ושבועה בסוד נוק' - אימא תתאה, וספר תורה - קו אמצעי בסוד ז"א המשפיע מזו לזו, כידוע שז"א סודו הו"ה - ו' בין שני ההי"ן שהם אימא ונוק', והוא נוטל מזו ומשפיע לזו. וזה יכוין שיעשה בסוד חיבוקו ונישוקו לספר תורה.
וראוי לכוין ביחוד אור זרוע לצדיק וכו', שסגולתו להעלות ניצוצות מן הקליפות, והוא זה:
תאמר הפסוק ותכוין ר"ת אור זרוע לצדיק - ל"ח, בסוד ב' מילואי מ"ה כזה: ודאאו"א ודאאו"א, אחד ניתן ללאה ואחד ניתן לרחל.
ס"ת ש"ע, והם בסוד הש"ע נהורין דא"א, בסוד אל"ף למ"ד [אל"ף
למ"ד] שעולה ש"ע, ונמשכים מקפ"ד שהוא ריבוע ע"ב ועם הכולל קפ"ה, וב"פ קפ"ה עולה ש"ע.
ועוד: ש"ע עולה קר"ע, והוא קרע דקרע שטן - לקרוע הקליפות ולהוציא מתוכם הניצוצות.
אור עולה כמנין אל"ף למ"ד אהי"ה.
זרוע כמנין א"ל אל"ף למ"ד אדנ"י.
לצדיק עולה ע"ב קס"א.
ר"ת ולישרי לב שמחה - של"ו, הוא ג"פ יב"ק בסוד יאהלוההי"ם, והם ג' גבורות הנמתקות בג' חסדים.
ס"ת יב"ה ועולה אהו"ה, והוא סוד החסדים, ומתפשטים בז"א שהוא מ"ה, מ"ה וי"ז1 - ס"ב, והוא יו"ד ה"י ו"ו ה"י. וגם ב"פ א"ל - ס"ב.
ולישרי עולה ג' אל"ף למ"ד, ונמשכים מג' א"ל שבדיקנא.
לב שמחה עולה אלהי"ם אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, ונמתק בכל השמות שזכרנו.
והשם השולט ביחוד הוא בֹיָסַ"צּ, והוא שמח"ה בא"ת ב"ש, וניקודו מר"ת אוֹר זָרוע לַצדיק וּלישרי.