תוכן

ו' עש"ק בראשית תרפ"ו
והענין – שראשית ותכלית האדם בכל הנמצא ממנו הוא לקב"ה, לדבקה בו יתברך. והקשו: הלא אש אכלה הוא ותרצו אלא הדבק במדותיו. פירוש: שתמדוד לך מדה קטנה של דבקות, כמו מחשבה דקה או מעשה קלוש, אשר אליו תכסוף להשאר בו תמיד, כי אין גדלות המדרגה נמדד לפי גדלות ורוממות המחשבות או המעשה של עבדי ה', דכתיב: "אם צדקת מה תיתן לו", זולת לפי מידת הכיסופין שבליבו הנרצה לו לנצחיות. ולפי זה טוב לו יותר שיהנה מעט ויתברך במעיו. שצריך לידע שכל דמיון ושיעור הוא גשמיות, אבל דמיון החמדה הוא רוחניות, כי מרחיב כל קצבה וכל שיעור. אלא כיון שצריך להתלוות עם הכסופין איזה בחי' מעשה או מחשבה שעליו תשרה הדביקות עמו יתברך, א"כ יש תערובות גשמיות אפילו בדמיון החמדה, אשר עם כל זה יש לבחור הרע במעוטו, כלומר לצייר לעצמו ממעשה ומחשבה קלושה עכ"פ.