תוכן

הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן וכו'. בזמן הירידה, שהתו"מ קלות בעיניו, ואינו מרגיש בהן שום חשיבות ויקר, ואז הוא חושב, מה לו לעסוק בתו"מ, כי עבודתו היא בחינם, משום שאין שום ערך לעבודתו, היות שאין מרגיש בהם שום טעם וריח. אי לזאת מה טעם יהי' בזה שיתן עכשיו כוחות בחינם ללא תועלת. על זה אמרו חז"ל, שצריך להיות זהיר בקיומן כבחמורה, כאילו הי' עכשיו נמצא בזמן שאצלו התו"מ בחומריותן, היינו בכל חשיבותן, שאז הי' יכול לתת כוחות, משום שהי' יודע להעריך אותן.
ע"ז אמרו, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, פירוש שאין האדם יודע מתן שכרן של מצוות, אם דוקא שעוסק בתו"מ שיש להן חשיבות אצלו, או אפילו שאין להן חשיבות אצלו, ומ"מ הוא מתגבר ועושה אותן. יכול להיות שיש יותר תועלת מהתגברות הזאת, שעוסק בזמן הירידה. יותר מבזמן עלי', כי אין האדם מסוגל לדעת מאיזה מצב יש יותר נחת רוח למעלה.
לכן אמרו, הוי זהיר במצוה קלה, מלשון קלה ובזויה, וחמורה שמרגיש את החומר החשוב של תורה ומצוות. כי אז הוא הזמן שיכול לעסוק למעלה מהדעת. כי הדעת של הירידה מחייבת תמיד ההיפוך מהאמת, היינו שיש לומר שהוא יכול יותר להרויח ממצב השיפלות, אם הוא מתגבר אז.