תוכן

תמוז תשכ"ב
אנטורפן
מצוה קלה יש לי וסוכה שמה (ע"ז ג) ואמאי קרי לי' מצוה קלה, לפי שאין בה חסרון כיס.
וי"ל מדוע דוקא סוכה נק' שאין בה חסרון כיס, הלא בטח שסוכה עולה יותר ביוקר ממזוזה וכדומה. לפי המבואר בזהר הק' שסוכה נק' צילא דמהימנותא. ושפירש אאמו"ר זצ"ל שסוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה נק' דוקא למעלה מהדעת.
לכן לעתיד שכולם יבקשו שכר, י"ל שהכוונה ז"כ על אנשים שהם מזרע ישראל, אם הם לא עסקו בתו"מ לשם שמים, אז הם יכולים לבקש שכר על מעשיהם, ממה שהי' כוונתם בעת שהיו עוסקים בתו"מ. ואין הקב"ה משלם רק מי שעובד בשבילו. (כמעשה שהובא בספרים, שהי' מי שלמד עבור חתול). אז אומר להם הקב"ה, תקיימו מצוה קלה, היינו אמונה, ז"א כשאתם עושים מצות תהי' כונתכם לשמה.
ובזה אין חסרון כיס, היינו שאין הם צריכים לעשות לשם שמים עבודות ומצות אחרות, אלא ע"י אותה המצוה שהוא עושה ומוציא בשבילה כסף, בשביל שלא לשמה, יכוון בעשייתה לש"ש, נמצא שלא צריך לעשות רק מחשבה לבד. והמחשבה אינו עולה לו כסף, כי בין כך ובין כך הוא עושה המצוה. אלא שכוונתו לשם אחרים, לכן שהוא מכוון לשם ה', היינו באמונת ה', הנק' סוכה כנ"ל, אין בו חסרון כיס. ואז ע"י האמונה בה' נמצא שהוא עושה לשם הקב"ה, אז הקב"ה משלם שכרו, לכל אלה שעובדין בשבילו.