חיפוש מתקדם

חיפוש לפי כותרת
חיפוש בטקסט

ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה. גרסא ג'

תוכן

שמעתי תש"ג
על ידי ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני, לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר האדם בא לידי הרגשה.
ויש לדעת שיש הפרש בין הבורא להנבראים בענין הרגשה, שאצל הנבראים יש בחינת מרגיש ומורגש, משיג ומושג, כלומר שיש לנו בחינת מרגיש המשותף עם איזו מציאות. מה שאין כן מציאות בלי מרגיש, הוא רק הבורא יתברך בעצמו, שאצלו יתברך "לית מחשבה תפיסה ביה כלל". מה שאין כן להאדם, כל מציאותו היא רק על ידי המרגיש את המציאות, וגם אמיתיות המציאות לא נערכת לאמיתיות אלא כלפי המרגיש את המציאות. זאת אומרת מה שהמרגיש טועם בו, זה הוא אצלו אמת, היינו אם הוא מרגיש טעם מר בהמציאות, כלומר שהוא מרגיש עצמו באיזה מצב שהוא נמצא שרע לו, וסובל יסורים ממצב הזה, האדם הזה נקרא בעבודה שהוא רשע, מטעם שמרשיע את הקדוש ברוך הוא, היות שהוא נקרא טוב ומטיב, מטעם שהוא משפיע רק טוב לעולם, וכלפי הרגשתו של האדם, האדם מרגיש שהוא קיבל מה' ההיפך, היינו, המצב שבו הוא נמצא הוא רע.
ובהאמור יש להבין מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סא): "לא איברי עלמא, אלא או לרשיעי גמורי, או לצדיקי גמורי". פירוש הדברים הוא כנ"ל, או שהוא טועם ומרגיש טעם טוב בעולם, ואז הוא מצדיק את המקום, ואומר ה' משפיע בעולם רק טוב. או אם הוא מרגיש וטועם טעם מר בעולם, אז הוא רשע, מטעם שהוא מרשיע את המקום. נמצא שהכל נמדד לפי הרגשת האדם. מה שאין כן אצל הבורא יתברך לא שייכות כל אלה ההרגשות, כמו שנאמר בשיר היחוד (ליום שלישי): "כמו היית לעולם תהיה, חוסר ועודף בך לא יהיה". לכן כל העולמות וכל השינוים הם רק כלפי המקבלים, כפי אדם המשיג.