תוכן

שמעתי תש"ג
על ידי ההרגל שהאדם מרגיל את עצמו באיזה דבר, אזי הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני. לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. אע"פ שאין להאדם שום הרגשה בהדבר, מכל מקום על ידי התרגלות מגיע לידי הרגשה.
צריכים לדעת, שיש הפרש בין הבורא להנבראים. שאצל הנבראים יש בחינת מרגיש - ומורגש, משיג - ומושג, היינו שיש לנו בחינת מרגיש משותף עם מציאות. משא"כ מציאות בלי מרגיש הוא רק הבורא ית' בעצמו, שאצלו ית' לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל. משא"כ להאדם כל המציאות היא רק על ידי המרגיש את המציאות.
וגם אמיתות המציאות לא נערכת כלפי אמיתות המציאות אלא כלפי המרגיש את המציאות. ומה שהמרגיש טועם - זה הוא אצלו אמת, ז"א, אם הוא מרגיש טעם מר בהמציאות, ז"א שהוא מרגיש עצמו ברע באיזה מצב שהוא אז, הוא נקרא רשע, מטעם שמרשיע את המקום, היות שהבוי"ת נקרא טוב ומטיב, היינו שמשפיע רק טוב לעולם, והוא מרגיש בעולם איזה מצב רע.
וז"ע: "לא איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי גמורי". ז"א או שהוא מרגיש טעם טוב בעולם, או להיפוך. שעי"ז נמצא או שהוא מצדיק את המקום או ח"ו להיפוך.
נמצא שהכל נמדד לפי הרגשתו, משא"כ הבורא ית' אצלו לא שייך כל אלה ההרגשות, כמ"ש בשיר היחוד: "כמו היית לעולם תהיה, חוסר ועודף בך לא יהיה". לכן כל העולמות וכל השינויים הם רק כלפי המקבלים, כפי האדם המשיג.