תוכן

וצריכים להודות לה' על כל הטוב שעשה עימנו. והעיקר בגודל הבטחון שיעשה עמנו. כי אם ההודאה היא רק על העבר היא רק זמנית. אבל אם היא גם על העתיד בגודל בטחונו בה' שיעזור אותו שיהיה הוא נכלל עם שאר צדיקי הדור שכבר זכו לדביקות ה', אז הוי לנצחיות ודבוק בנצחיות. וזה שאומר הפיוט (ליל שבת יהי רצון שאחר שלום עליכם"): "מודה אני לפניך וכו' על כל החסד אשר עשית עמדי, ואשר אתה עתיד לעשות עמי".
וההודאה באה ע"י הימין - שידע שהכל הוא מכח ה', על זה נאמר מזמור לתודה וכו' "דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹקִים. הוּא עָשָׂנוּ, וְלוֹ אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ", וממילא כל המחשבות הם שלו, וע"י המחשבות באו המעשים, וכל זה הם משל הקב"ה, כי "הוא עשנו, ולו(א) אנחנו עמו", קרי וכתיב, כלומר שהוא עשה הכל ולא אנו, וע"י זה יען שהוא עשנו לכן לו אנחנו עמו וכו'.
ובזה תוכל להיות העבודה בשמחה, שהעיקר היא השמחה בעבודה. והשמחה היא דוקא כשנדע שהכל הוא מכח ה'. וזה שמסיים: "כי טוב ה' לעולם חסדו, ועד דור ודור אמונתו", כי דור הוא העובר והבא, כמו דור הולך ודור בא, וכל זה ע"י האמונה השלימה.