תוכן

שמעתי תמוז תש"ד
הכתוב אומר (שיר השירים ב'): "עד שיפוח היום ונסו הצללים":
ויש להבין: מהו צללים בעבודה? ומהו ב' צללים? והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו יתברך, שהוא מנהיג את העולם בבחינת "טוב ומטיב", זה נבחן כמו צל המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו, כן זה שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו יתברך, אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמו שנאמר "אני הוי"ה לא שניתי", אולם כל השינויים הם אצל המקבלים.
ובצל הזה, היינו בהסתר הזה, יש להבחין ב' בחינות: א) שעדיין יש לו היכולת להתגבר על החשכות וההסתרות מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש באות מה'. היינו שהקדוש ברוך הוא מסבב לו כל זה. בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק ויחשוק להתדבק בו יתברך. וזהו מסיבה שרק על ידי היסורים שהוא מקבל ממנו יתברך, והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה, לכן כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה שה' יעזור לו, להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו יתברך. ב) כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר ולומר, שכל היסורים והמכאובים מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם תהיה לו סיבה לעלות בדרגה. ואז הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום, היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו יתברך, וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא שיש שני מיני צללים, וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.
והנה צל הקליפה נקרא, "אל אחר אסתרס, ולא עביד פרי", מה שאין כן הקדושה נקראת, "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי", היינו שאומר שכל ההסתרות והיסורים שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקדוש ברוך הוא מסבב לו את הסיבות האלו, והוא לטובת האדם, זאת אומרת שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעל מנת להשפיע ולא לתועלת עצמו, ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהיא בנויה כולה למעלה מהדעת.
נמצא שאין האדם מתפלל אז להבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה שהבורא רוצה שאני אעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו, אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו, אלא האדם מסכים להנהגת הבורא, כלומר איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.
וזה נקרא "בצלו חמדתי", זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה שיוכל לעשות איזו התגברות למעלה מהדעת.
ונמצא שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר שני שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כוחו להתפלל לה', לכן הוא בא לידי שפלות כזו.
אבל אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה, ומתחיל עוד פעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה, וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב.