תוכן

שמעתי תמוז תש"ד
הנה הכתוב אומר [שיר השירים ב']: "עד שיפוח היום ונסו הצללים": וצריך להבין: מהו לשון רבים ב' צללים. והענין הוא כי יש לדעת שבזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו יתברך, נבחן זה כמו צל המסתיר את השמש. וכאן יש שתי בחינות: שעדיין יש לו היכולת להתגבר על החשכות ולהצדיק את ה', ולהתפלל שה' יאיר עיניו, ויראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש באות מצד ה'. היינו שה' מסבב לו כל זה בכדי שיגלה את תפלתו, ויחשוק להתדבק בו יתברך. שרק על ידי היסורים שמקבל ממנו יתברך, והוא רוצה להחלץ מצרתיו, אז הוא עושה כל מה שביכולתו, ובשביל זה הקב"ה שולח לו את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה ובבקשה. נמצא שעי"ז הוא נעשה נצרך לה', ונמצא שבמצב כזה עדיין נקרא שהוא מאמין בהשגחתו יתברך, בשיעור שיש לו עוד היכולת להתגבר ולהצדיק את השגחתו יתברך, הגם שחסרה לו אז השמחה של עובד ה', אבל עדיין יכול להתחזק. ב) כשהוא בא לידי מצב שכבר אי אפשר לו להתגבר ולומר שכל היסורים והמכאובים שהוא מרגיש, הם מצד השי"ת, היינו שהוא סיבב לו כל זה, ואז הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום, משום שהוא לא יכול להאמין בהשגחתו יתברך, וממילא כבר אין לו היכולת להתפלל ולבקש מה', וזהו פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.
הנה יש להבחין בין צל דקדושה לבין צל דס"א בזוה"ק כתוב, "אל אחר אסתרס, ולא עביד פרי", מה שאין כן בקדושה כתוב, "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי", היינו שאומר שכל ההסתרות שהוא מרגיש, הם מטעם שכך הוא רצונו ית', בכדי שיעבוד אותו בלמעלה מהדעת. ולפי זה יוצא שהוא לא מתפלל שהצללים יעברו מהעולם, אלא שאומר כי בודאי ה' שולח לו אלו המצבים, כי בטח רצון ה' הוא שצורת עבודתו לפניו תהיה על אופן כזה. אם כן מה איכפת לי איזו צורה מקבלת עבודתי, כי כל כוונתי היא רק בעל מנת להשפיע נ"ר ליוצרי. א"כ מה שנראה בעיניו יתברך הוא יעשה, היינו שהבו"י רוצה שהאדם ירגיש בעת עבודתו צורה של קטנות ושפלות, מה שהאדם מבין שלא מתאים לעובד ה', שתהיה לעבודתו צורה של פחיתות כזו, ואם האדם מסכים בלב ונפש למצב כזה, אז נאמר עליו, "בצלו חמדתי", היינו שהוא חומד למצב כזה בכדי שיהיה לו מקום לעשות איזו התגברות לשמו יתברך.
ונמצא שבמצב שאפילו להתפלל הוא לא יכול, היא מסיבת החטא, שמענישים אותו עבור זה, שנתנו לו מקום להתגברות במצב ההסתרה והיסורים, ולכן זרקו אותו לגמרי מהקדושה, ואז אין לו שום אחיזה בקדושה, והוכחה לזה כי אפילו להתפלל הוא לא יכול.
ואז העצה שצריך להתחיל עבודתו מחדש היינו כמו שנולד מחדש, ומתחיל עכשיו להיכנס לקדושה וא"א לו לקבל סיוע מזמן העבר, אלא הוא צריך להתחיל כל הדרך שלו מחדש.