תוכן

והנה מלכות היא בחי' אמונה, והיא בחי' אחת עם בחי' כתר שהוא ג"כ בחי' אמונה, אלא שההבדל בין האמונה של כתר ובין בחי' האמונה של בחי' מלכות הוא - שהאמונה של כתר היא באה לעולם בלוית הבטחון, שאמונתו כל כך חזקה בה' עד שהוא בוטח בו בכל וכל, ואיננו מתפחד כלל אם יארע לו איזה דבר, או אפילו אם יגרום החטא, כי הכל מה' והכל בו. והאמונה של מלכות היא אמונה שלימה בה', אבל לא מאיר בו כל כך ענין הבטחון.
והעיקר הוא הבטחון בה', אשר בזה הוא דבק בו ית"ש בשמחה רבה.
ועיקר האמונה היא לא שבשביל זה יש לו אמונה - מפני שלית מחשבה תפיסא ביה כלל, או מפני שאין זה בהשגה אנושית, אלא שהוא מאמין לבד מפני שכך הוא רצונו של הקב"ה, ולכן לעולם לא יסור מעל האמונה, אפילו אם יאירו עליו האורות הכי גדולים, ויראה באותות ובמופתים את מציאותו ית"ש, הוא לא ישים לב לזה, אלא רק באמונתו יחיה.