הדרך והמטרה
כל דרך יש לו מטרה, דהיינו מחוז חפצו,
והמטרה היא סוד פרסום אלקותו ית' בעולמות, כמו שכתוב (תהלים
קה, א) 'הודיעו בעמים עלילותיו'.
ונודע ד'בְּמִלִּין דִּסְתִימִין, תִּתְגַלּוּן
פִּתְגָּמִין',
שכל סתום הוא המפרש, כיתרון וגו', בסוד הכתוב
(תהלים קלט, ט) 'אֶשָּׂא
כנפי שחר אֶשְׁכְּנָה באחרית ים'.
ובזה תבין, שעיקר המטרה בדרך ה' הוא
לאקמא שכינתא מעפרא, שהוא סוד כללות משכנו ית' העומד להתפרסם בעולם, בסוד הכתוב (ע"פ
שמות כה, ח) 'ושכנתי בתוככם', כי אין לו ית' שום
גילוי זולתם. וברוממות והצלחת עם קדוש, נמצא רצונו ית' מתקיים. ולהיפך, בהביזוי
והצער של עם קדוש, הרי רצונו ית' מתרחק, שזה סוד הגלות והגאולה.
וצריך להבין ולהתבונן תמיד בזה כדמיון
צער גדול וכאב אנושי, ולהתרצות ולהתפייס לפניו בכל עת בסוד הכתוב יהי רצון
"מלפניך"[1], כי בצערינו
המורגש לנו, אנו עושים לו ית' רצון לפרסם שכינת זיוו בעולם.
ולפיכך אסור להתפלל כמעט על פרטיותו
עצמו, זולת על כלל ישראל והעולם כולו, דהיינו על פי המובן הנ"ל של צער השכינה
כביכול.
[1]
יתכן
שמדגיש את המילה "מלפניך" לכוונת הסבר שהתפילה היא על גילוי הפנים.