ח. והנה על פי השרש הזה תמצא עוד
הבחנה גדולה בדין המעשים לשפוט אותם, שראוי שתגיע תולדותם לתת עילוי לאדם בקיבוץ
השלימים שזכרנו, ושיעור העילוי שיתנו. כי כבר ימצאו מעשים, שכפי המשפט העליון
המדוקדק והישר, לא יגיעו לתת לאדם עילוי לזמן ההוא, אלא יוגמלו בעוה”ז, ואז ישאר
אותו האדם משפילי הנצחיים, בקטני הקיבוץ ההוא. והנה זה דומה קצת לאותם שזכרנו
למעלה, שמקבלים שכרם בעוה”ז ונאבדים לעוה”ב. אך נבדלים מהם הבדל גדול והוא, כי
אותם שזכרנו שהם הרשעים הגמורים, הנה כלה כל כח מעשיהם הטובים בשכר שבעוה”ז ואינם
מגיעים אל הנצחיות כלל. ואלו, הנה כבר מעשיהם מגיעים אותם אל הנצחיות, ואפילו
שיצטרך להם צירוף נפשיי רב מאד, הנה על כל פנים יש להם חלק בהשארות הנצחיי, אלא
שמפני קלקול מעשיהם אין מצותיהם מגיעות אלא לתת להם שם, אותו החלק הקטן שאמרנו,
ורבים מזכיותיהם מקבלים אותם בעוה”ז, שאלו היה הדין נותן עליהם שיוגמלו בעוה”ב ולא
בעוה”ז, כבר היו נמצאים האנשים ההם במדריגה מן הגבוהות בקיבוץ השלימים.
ט. ואולם בכל מה שזכרנו עד הנה, הנה נתבאר ענין יסורי הצדיקים בעוה”ז ושלות
הרשעים, וכן העונשים הנפשיים, מצד מה של הכנה לגמול האמיתי שלע”ל. אך טובת הצדיקים
בעוה”ז נמשכת על דרך אחר, ונבארה לפנים בס”ד. וכל זה שביארנו הוא כפי הקוטב השני
הכללי שזכרנו להכנה, אבל עניניה כפי הקוטב האישיי הולכים מהלך שונה מכל זה,
ונבארהו עתה בפרק בפני עצמו בס”ד.