תוכן

ב"ה יום ה' בלק תרפ"ד ממורי ההרי"ל שליט"א
בין היכל המלך אשר בו מוכן ומזומן כל העונג והעדן ולבין הכפר הנזרק בו כל מיני חיצים ובליסטראות- לבין שניהם יש ים אחד שהוא המגשר את שניהם. והים כה זועף, כה רועד, עד אשר אין באפשרות שום אדם לעבור דרך בו, גליו מתרוממים ומפילים אימה ופחד על כל אשר ניגש רק לו, וכמה רבואות אנשים כבר נטבעו בו באין לאל ידיהם לצאת ממשברי גליו.
אכן גשר אחד הוכן לעבור על גבי הים מלמעלה למעלה לבלתי טבול אף את הרגלים בים זעפו. ורק האיש אשר דורך הוא על גבי גשר זה הוא האיש המורם אשר בו בחר ה' לשכון באהלו ולדור במעונתו.
הגשר הוא ענין הבלעה בהאברים של האמונה השלימה של ההשגחה הפרטית של הקב"ה, כלומר שהעובד ה' יבטל את עצמו מכל וכל, שאין במציאותו שום ישות ומציאות כלל וכלל, לא תנועה ולא נדנוד, לא שכל ולא דעת, אלא הוא נקודה גולמית בלי שום ציור וגוון, וכל הרגשותיו ומזימותיו וכל נענועיו הם רק מהשגחת הבוי"ת עליו, שהוא מרים ידיו ורגליו, מנענע שפתיו וריסי עיניו, שולח במחשבותיו ההשכלות שיש בהם צורך גבוה, ונותן טעם בענין הדביקות, נותן בו הדיבורים, ומכלכלו ממש...
ודבר זה ינהג גם בשאר הנבראים - שלא ירגיש ולא יראה אלא פועל ופעולה שהוא הבוית"ש המנהיג לכל בריותיו ממש, ולא עזב את השגחתו ולא הוציא מתחת רשותו את כל הנבראים אף על רגע אחד, שהוא בעצמו כח התנועה וכח החיוניות של הנבראים.
וצריך הבחנה דקה - אם באמת כבר נבלע בהאברים כח אמונה זו, או אם הוא רק מהשפה (ולחוץ), וההבחן לזה הוא מהענינים הסותרים לבחי' זו, דהיינו בראותו ובהרגישו איזו בחינת שנאה כלפי אחר שלא נהג בנימוס נגדו, או איזה המשכת בחינת אהבה לאחד יותר על חברו, או באיזה התפארות על אחרים, או איזה קנאה או חמדה לאיזה דבר שעדיין איננו ברשותו, או התערבות של איזה פניה בעבודתו.