הגוף מתחילתו רק לסבול נברא: דע"ז נק' גוף מלשון ניגוף ונגף
והנפש מתחילתה לתענוג ניתנית.
כי נפישה יורה תענוג תמידי וגדלות מלשון אם בעל נפש אתה.
ואם תאמר הרי מורגש גם לגופין תענוגים אכן תדע שהמה רק כדי לקיימו לסבול היסורין, כי לולא זה לא סבל האדם את חיי משפחה המיגעין את כל חי מאד, לכן לולי תענוגים המדומים לעין לא
היה מוכשר לבטחון ולרוממות רוח שהמה המביאין אותו
לעמל גדול ביותר ושוב יסורין ביותר, ולפיכך לא ירגיש האדם בהמבוקש רק תענוג קצר מאד כי תיכף יתרגל אליו כמ"ש רשעים קצר ימים ושבע רוגז משום שהימים שהם התענוגים לא ניתנו לו כדי להנות מהם אלא רק כדי לדוחפו ליותר עמל כי ע"כ מתפתח העולם ואם היה יכול להאריך בתענוגיו זמן מרובה אז היה הפסדו מרובה משכרו כי היה מפסיק את היגיעה.
ולפיכך העין לא תשבע ויש לו מנה רוצה מאתים.