תוכן

אש כאריה אש ככלב: אש הוא יסוד הכל"א, מהיותו בנפילה. והוא סוד החסד. גבור כאריה. והוא סוד חוש הראיה, אשר המעשה מסתדר תחתיו, אם טוב ואם רע.
זאת זכרון בספר: ספר מלשון סוף אור ובסוד שומרי הסף. וזה שאמר ה' למשה, כתב זאת וכו'. כי הדבר הכתוב אינה תמיד בחוש הזכירה והעיצה וימצא כתוב, כי ברב הזמן נשכח ועל ידי הסופאור נזכר.
עמלק וקריעת ים סוף: המה ב' הפכים כי סוד קריעת ים סוף הוא הסתלקות והעלמת אש של הדיוט בחינת אחרונה, שנקרא כלב, שזה סוד ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, דעל כן היתה יהודה לקדשו לבחינת או"א, סוד קדש באש של גבוה. וקפץ נשיא לתוך הים, והלך כביבשה והמצרים הנמשכים אחריהם מתחילתם, כי נעלם ונקרא בחינת אחרונה, ככלב.
ואז התענגו מאוד שש מאות בחור, שהוא סוד ו"ק דגדלות, ושלישים על כלו, שהג"ר גם כן הופיע להם, שזה סוד מצרים רודף אחריהם, לשון יחיד. ואז סוס ורוכבו רמה בים, כמו אבן במים עזים, כי אלו המים, שהיה בהם מבחינת כלב, מי דמקוה"נ אשר כבר עמדו לישראל כחומה, בסוד הקריעה, ולא יחרץ וכו', חזרו וניעורו על המצרים ונפלו למשברי ים.
רפידים: ומאז באו לרפידים, חזר האי כלב, שטבע לשלישים דפרעה. וזה סוד, ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים, כי מאחר שנקרע להם בחינת אחרונה, חזרו לקימה דאומ"צ, שהוא סוד ביזת הים וממילא לא היה להם שום יראה, כי אין כלב נובח. וממילא חזרו וניסו את ה', היש ה' בקרבנו אם אין, כמעשה השלישים דמצרים.
ואז לא היה להם מים לשתות, כסתימא דתחת אומ"צ, שנקרא חורב בלי מים. (ואע"ג שגם בתוך הים באו בחרבה ולא נתעייפו. וראתה שפחה על הים וכו'. ותינוקות שבמעי אמם אמרו שירה, התם היה לשעתם לחיבת הנס דהצלה ממצרים. ולא היה זמן לצמוא למים, וד"ל). ואז הכה בצור ויזובו מים. כלומר, שהוריד משה את ידו. ונודע, שבעת שהוריד, יגבר עמלק. ועל כן ויבא עמלק.
פרש"י משל לאב וכו' ראית את אבא?: כי כבר נשא השי"ת על כתפיו, בסוד כנשר יעיר וכו', ישאהו על אברתו בסוד אריה, ונתן להם חפץ ביזת מצרים, ונתן להם ביזת הים, כי רכוש גדול זכו ממצרים, על דרך השאלה אישה מאת רעותה, כי בעת שקליפה הרעה תלה סרחונה בעליונה, וישבו על סיר הבשר שהרגוֹ ה', דהיינו נבילה וטריפה ולא שחיטה הנשחט בידי אדם (ממקוה"נ), הגם שאיגלאי מילתא למפרע, (שהוא ארץ לא להם), שאין כאן שום פסול.
וכל כלי ברזל לא נשמע ח"ו, שבגילוי זה יצאו משם, בסוד אני ולא שליח. עם כל זה כבר היה לחומסים כלי כסף וכלי זהב הרבה מאד. וזה סוד, ושאלה אשה מאת רעותה וכו'. ונמצא, שזרע קודש, שאין ברשותם ובכוחם להבין כלום בעבודת כלים וכו', בכח השעבוד מהקלי' מצרים בהם בעל כרחם, היה להם זכות לשאול גם כן לרשותם על איזה זמן.
ואחר כך, והאיש משה גדול בעיני פרעה וכו'. והכירו את בני ישראל, שהם מבחינת זרע קדש. ואיגלאי מילתא. מכל מקום מצאו חן ונתנו להם הכלים.
ביזת מצרים: הוא סוד גילוי החסדים מעת היותם בשעבוד בסוד אור העליון הזרוע.
ביזת הים: הוא סוד הקימה, כי באו בחרבה. והוא סוד ה' ימלוך, כי ראו מצרים מת על שפת הים. כלומר הויה נלחם, כי המים נצבו כמו נד מכל"א אריה מימינם וממקוה"נ כלב משמאלם. והם באו בחרבה (סוד הר חורב) בתוך הים.
ושם היה ברשותם כל טוב מצרים, אשר שאלו להם ואחר כך, כשהמצרים באו אחריהם, וישובו המים העליונים מימין ויכסו הרכב, ואז ניצולו בני ישראל ואמרו, זה אלי ואנוהו.
ולא רצו עוד לשוב לפי תהום שבמקוה"נ בעבודת השלישים. ואחר כך ראו אותם מת על שפת הים, דהיינו אותו חלק שנקרע מעל הים בחינת הנד שמשמאלם זהו שהמית אותם.