תוכן

ג) וזהו מש"ה כתפארת אדם לשבת בית, כלומר, כדמות אדם קודם שישב בבית, שהיא הנשמה קודם שנכנסת באשה, הנקראת בית. זהו בעת החיבור, ולאחר שעברו מ' יום, בא הנשמה עצמה. ובזה יתורץ המחלוקת, שיש מי שאומר שתכף ומיד יורדת הנשמה, ויש מי שאומר שלאחר מ' יום, וי"א ביציאת הוולד מן הבטן, וכולם צדקו, כמו שנבאר, שבשעת ביאה יורד הבל, ובמ' יום יורדת הנשמה כולה בכל חלקיה, כדי להאיר לו, ואח"כ נדבק הנפש עם הבשר, והנשמה עם הרוח מתעלם. ובג' חדשים יורד הרוח, וניכר העובר באשה, שכריסה מתעבה. ובג' חדשים האחרונים, בא לו הארה מן הנשמה, וכשיוצא חוץ מן הבטן, באה לו הנשמה עצמה.