תוכן

א) הבל הבלים אמר קהלת וכו'. בזה נרמז סוד הבל, ודע, כי כל בני אדם, הוא מתהווה מן ההבלים שאמר קהלת, שהם ז' הבלים, כמ"ש הרשב"י ע"ה. ודע, כי כמו שעולם האצילות, אבא נושק לאימא, ואימא לאבא. וכשאבא נושק לאימא, מכניס בה הבל, נמצא שיש בה שני הבלים, הבל עצמה והבל של אבא. וכן באבא, הבל עצמו והבל דאימא, שהם ד' הבלים. והכללות, היינו שמתחברים הב' הבלים יחד, נולד מהם הבל א'. נמצא, כי בחיבור הב' הבלים באבא מולידים הבל א', ובחיבורם באימא, נולד הבל א', הרי ששה הבלים. ובהתחברות השני הבלים הכלולים יחד, מולידים הבל אחר, הרי ז' הבלים. ומאלו הז' הבלים, נולד מהם פנימיות זעיר. ומן הנשיקין, מתהווה כליו החיצונים. וא"כ, יש לו דיבור יותר מאימא בסוד פיוס, שהאשה מתביישת לדבר. ומהדיבור הזה, נבנית מלכות שהיא נוקביה דז"א. והיינו דכתיב ה' אלהים דבר ויקרא ארץ, דהיינו בסוד העטרה שבו, שהוא אלהים, קרא הארץ ותקנה, היינו מלכות.