חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת

הבחנות ברצון והנהגת השי"ת

תוכן

((שנת תרע"ט)

רצון: א' יורה על מחשבה רצונית, ב' יורה על גזירה שכלית, ג' על תשוקה וחשק, ד' על כוונה תכליתית, ה' יורה על התרצות ופיוס וסבר פנים יפות.

*

רצונו ית' הוא פעולתו ביחוד גמור, ואין רצון בלי עצמות שנמשך ממנו קיום לרצון, שזה סוד הספירות, דהיינו ירידתו מרצון לרצון. וכמו כן כל העליות וירידות שאנו דורשים בספירות, הוא עליה מרצון לרצון או ירידה מרצון לרצון.

המקיים כל אלו שינוי רצוניות והבנינים הוא סוד הצמצום, ומקום גילוי שלו בסוד כל פרצוף הוא במצח שלו, ומקומו בדעת שלו, שאין הנהגה אלא בדעת, וכאן מתגלה. אלא מתראה במצח, באשר שהוא ראשית הפרצוף, נמצא שמה תוקף בנינו בסוד גילוי כ"ב אותיות שמסודרין שמה האותיות עפ"י תוקפו של הפרצוף.

*

אין תכלית הרצון לשלם לאיש כמעשהו בדרך שכר ועונש, רק להחזיר כל דין לחסד בסוד 'ולא ידח ממנו נדח' (שמואל ב' יד, יד), שהרע עצמו יוחזר לטוב, שסודו שהנהגת הדין לא יבטל, אלא יומתק מאד, שזה יגרמו מעשי התחתונים, וסודו גילוי הפיוס ופנים יפות. [1]

*

ב' בחינות הנהגה נמצא באמצע הרצון: א' הנהגה בדרך הבחי' (-הבחירה) צדיק וטוב לו וכו', וא' בכוונה תכליתית להחזיר כל רע לטוב. ובסוד זה אפשר להיות להיפך רשע וטוב לו וכו', שזה למעלה מהנהגת שכר ועונש שנוגע להתכלית.

ענינו של ז"א הוא הנהגת הצמצום במתקלא (-משקל, מאזניים) לפי הבחירה, וכל פעולתו הוא נמשך מתחתונים, דהיינו לפי אתערותא דלתתא, ולכן ב' פעולות חסד ודין.

ענינו של א"א הוא לפי סוף הרצון שממנו נמשך הרצון של עתה, דהיינו החזרת הדין לחסד, ופעולתו עתה אינו לפי אתערותא דלתתא, אלא לפי ענינו עצמו, דהיינו באתערותא דלעילא לבד. וגילוי שלו עתה עושה ג' דברים: או טעמים לרצון, או כוונה תכליתית סותר משפטי הבחירה, או חשק גדול לסוף הרצון, פירוש, שאינו מתאפק להמתין להעביר כל משפטי האמצע, וכלל הנהגה שלו מתגלה בדרך חשק שיהיה כך לבסוף[2].

ב' בחינות בא"א: א' בסוד השורש לאצילות, ובסוד זה אפילו בלי גילוי על ז"א ממתק דיניו. ובחינה ב' בסוד התפשטות, דהיינו בגילוי על ז"א בסוד החשק.

*

עליה וירידה שבספירות הוא סוד עליה מרצון אל רצון כנ"ל, וגילוי העיקרי של דבר זה הוא בדעת, כי הכל נעשה בדעת, והבן שכל סוד ז"א ונוק' הוא החסד וגבורה שבדעת, וזה סוד 'עצם מעצמי ובשר מבשרי' (בראשית ב, כג), אלא שהבנין לא יכול להיות לפי ענין הז"א, אלא הוא נמצא בסוד תרדמה[3] ומקבל מוחין עליונים בסוד עליה למ"ן לאו"א עלאין ומחזיק כוחם לבנות הנוקבא מאחורים שלו הוא הגבורות כנ"ל. אבל הזיווג בלי שליטת או"א רק בסוד עצמו, והוא עוזב מוחין דאו"א עילאין, והיא עוזבת מוחין דיש"ס ותבונה[4], והזיווג נעשה רק במדרגות ז"א עצמו, כי סוד הזיווג תלוי רק בדעת בחו"ג (-בחסדים וגבורות) שלו, ואין לשאר מאורות להתערב בזה כפי הנ"ל[5].

וסודן הוא, כי פעולת הבחירה באמת אינה משתוה לכוונה התכליתית, ואדרבה, כמו הפוך, כי הדין עצמו יתפייס גם כן כנ"ל[6]. ומכל מקום צריכים זה לזה, כי כוונה התכליתית לא תשתלם אם לא על פי משפטי הבחירה בסוד שהתחתונים שותפים עם הקב"ה בתיקון העולם (הקדמת ספר הזוהר אות סז), ולכן נמצא ב' פרצופין לב' בחינות א"א וז"א, ועיקר נעשה בז"א, אלא בשעה שנצרך לשליטת א"א הוא בעצמו עולה אליה, פירוש מבטל רצונו מפני רצון הא"א, והבן, וזה דורמיטא, וזה סוד שמקבל מוחין אז מאו"א עילאין ונבנית הנוקבא לפי הכוונה התכלית, אבל הזווג סוף כל סוף לא יכול להיות רק בבחי' הז"א עצמו, דהיינו בזכות ולא בצדקה כמדרגת א"א ואו"א כנ"ל, כי ע"כ זה תלוי בזה.[7]



[1]בגוף המאמר נכנס רבינו לפרטי פרטים ע"פ חכמת הקבלה, וכדי שלא לקטוע רצף המאמר נביאם כאן:

ג' בחינות גילוי רצון נמצא: א' במצח, ב' בדעת, ג' ביסוד. אבל מצח הוא השורש בסוד רעוא דרעוין. ואולי זה סוד ג' רישין דעתיקא ורדל"א עליהם בסוד מחשבה רצונית כוללת ו... בחינת כוונה תכליתית, ומוחא סתימאה היא הגזירה שכלית (בסוד אין טעם ברצון), ואוירא עומדת ומחבר אותם בסוד החשק אל התכלית, שבזה כוחו יפה לזווג את הכתרא להיות מרוצה בכח החכמה סתימא סוד הגזירה וסוד האוירא בכאן בהכרעה, דהיינו חושק בזה ורוצה בזה, התשוקה הולכת לסוף הרצון והרצון הולך להמעבר שהוא אמצע הרצון סוד הצמצום.

וזה סוד יה"ו שבשם, אבל הרצון של פיוס וסבר פנים יפות מקומו הוא הז"א עצמו שיעמוד בסוד א"א בסוד 'ואור החמה יהיה שבעתיים כאור ששת ימי בראשית' (ישעיה ל, כו), דהיינו ז' יומין דעתיקא בסוד המתקה לגמרי, ודין עצמו יהיה חסד.

במצחא דא"א נקבעים ב' שמות דמ"ב: א' סוד שבת וחול שהוא אהי"ה יה"ו, שה' האמצעית היא שבת דזמן הזה המאירה לפניה ולאחריה שהיא בחינת אתערותא דלעילא בסוד המ"ה שיצא מהמצח לתקן הב"ן, אבל בדרך התחלה, והניח מציאות עבודה שיושלם מלתתא. ואלמלא שהתחיל המאציל לתקן היה בטל הבחירה, וזה סוד שבת מתחילה ביומין דחול, שעל ידי גילוי זו מתחזקין התחתונים בעבודה. וזה סוד א"א המתגלה בסוד המזלא לפי דרכי או"א, זרע ועובר, שז' שמות מתפשטין בז' יומין, ובכל יום ששה שעות פו"א (-פנים ואחור) וסודו מזל ונקה. ויש מ"ב דהויה עצמה שמתפשט למילוי ומילוי דמילוי למ"ב אותיות, וזה סוד יום שכולו שבת, דהיינו בחינת גילוי דא"א בלי שום הדרגה ואינם ז' שמות, אלא שם אחד שמתפשט כך, דהיינו שאינו נסבל שום מנין, וסודו מזל ונוצר חסד.

במזל ונקה תלוי כל האצילות ובו עולים זו"נ ביום השבת, ורק במנחה מגיעים למזל עליון ומתגלה המ"ב דהויה בסוד הנ"ל, ומכאן מתחזק הרצון שלמטה ברעוא דרעוין, ועת רצון מתגלה לכל מי שיזכה בזמנו.

ו' בחינות לחיבור: א' אוירא דקיק דלא איתפס, ב' רצון, ג' מזלא, ד' דעת, ה' ת"ת, ו' יסוד.

בחינת אוירא היא מחבר בסוד הרחמים שלמעלה מחסד ודין, סוד א"ס המחבר קו ורשימו, וזה סוד דעת שמתפשט ממנו חו"ג, ולמטה הוא ת"ת המחבר חו"ג, והבן. וזה סוד החסדים המגולים למטה מחזה, כי נפרש מרחמים החו"ג יוד אור, כל אחד לעברו, ונמצא חסדי זכר מגולים.

ראשית הכל הוא בחינת דין נכלל בתוך הארה בסוד י' באור שזה סוד "אויר", אח"כ ויבדל וכו' שזה לעשות כלים צריך להפריש היוד שמתפשטת לבדה נפרש משורשה, והבן שזה לעשותה כלי, וזה סוד "אורחא" דפלגותא דשערא שנבדלים השערות מאמצע לסוד ימינא ושמאלא ומתגלה השורש, שבמקומו תהיה יוד מופרש בסוד הכלי, ואח"כ אור חסד מתגלה היטב.

א"ס ואצילות – כתר וחכמה – עצמות הספירות ופעולת המתגלה – מזל נוצר ומזל ונקה בסוד ראשית הבנין דאצילות – השגה שאינה מושגת והשגה מושגת, וזה ב' בחינות קבלות המגיע לתחתונים: א) בבחינת עצמות הספירות שסודה אפס ההשגה, וב) בחינות השגות ע"פ המדרגות שזה סוד כל אצילות.

[2] עוד בענין הנהגות העולם בדרך א"א וז"א עי' במאמרים לא ולג.

[3]להלן מכנה זאת 'דורמיטא', ועי' תע"ס חלק טו או"פ ק: "ענין דורמיטא פירושו העלאת מ"ן, וכל העלאת מ"ן אפשר לכנותו בשם דורמיטא ושינה, שפירושו הסתלקות הג"ר למעלה לאו"א והתכללותו שם במסך דאו"א, ונמצא למטה שאין בו רק בחינת הגוף בלבד בלי שום מוחין, אלא רק בחינת קיסטא דחיותא, שהיא רק רשימו קטנה ממוחין דג"ר".

[4] בזמן הדורמיטא, ז"א נכלל באו"א והמלכות בישסו"ת. אלא שאין הזיווג יכול להיעשות שם בעלי עליון, אלא בירידתם למקומם. תע"ס חלק טו אותיות ק-קג באור-פנימי.

[5] עי' תע"ס חלק טו אות קג.

[6]עי' מאמר סח בהחזרת הדין לחסד, והבן שבפעולת הבחירה הדין והחסד מתנגדים זה לזה, ובכוונה תכליתית, הדין מתפייס.

[7] בדף אחר רשם רבינו המשך ותוספת למאמר:

וסוד הענין הנ"ל הוא אויר, אחר כך י' אור, ואחר כך אוריה. פירוש, כדי שלא יסתרו ב' הבחינות הנ"ל - בחירה וכוונה תכליתית - את עצמם, אלא אדרבה יתלכדו ולא יתפרדו, צריך להכנת הזווג באופן הנ"ל, דהיינו עליה ובנין ע"י או"א והזווג ע"י ז"א עצמו ... כנ"ל בהסתלקות שליטת או"א מזו"נ.

ולכן בתחילה בסוד הרחמים בסוד אוירא דלא אתפסת שממנו מתפשטים הדין וחסד בסוד מזל ונקה המחבר לאו"א. ואח"כ הוא סוד ז"א למטה, סוד הרחמים היוצאים מחו"ג למטה, וזה סוד ג"כ של דעת ות"ת, דעת למעלה מחו"ג ות"ת למטה מחו"ג, והבן. וזה עליות ז"א לאו"א עילאין, מפני שיש בהם מסוד מזלא המחברם, ולכן ראויים לבנותה, מפני שהנוקבא צריכה להתחבר לז"א בב' הבחינות, אם לדין ואם לחסד בסוד הכונה התכליתית, ולכן צריכה קודם זווג הפנים להיות קומתה שווה עימו בכל האחורים שלו, וזה אינו ענין לז"א, כי יוצא מגדר של הבחירה, ולכן עולה לאו"א והם עוברים ומתחברים בחו"ג שלו ושולטים עליהם. וחכמה וחסד מכח אבא המה בונים ומגדילים אותה לעשותה ראויה לכונה תכליתית, ובינה וגבורה בסוד אימא הם מעלים אותה שתהיה ראויה להנהגת אבא בסוד הנ"ל, כי אע"פ ששליטת העליונים נמשך בצדקה ולא בזכות, מכל מקום צריכים מעשים ותיקונים להמשיך שליטתם כפולה ומכופלת, אבל אתערותא מיוחדה הוכן לענין הזה ג"כ בסוד 'מי זאת עולה', והבן כי עמוק הוא.

וזה סוד עבודה: כהנים ולויים הם חו"ג שבז"א שמתחזק עליהם שליטת או"א כנ"ל, והקרבן הוא נוקבא שעצמותה נלקח מישראל סוד בחינת ז"א עצמו, ובסוד זה נמצא העלאת הקרבן והקרבתה לז"א. וכיון שנתקרבה, אז אינו ענין לכהנים ולויים יותר, ורק ישראל בעצמו מזדווגים עמה במידות עצמו.