[1]בגוף המאמר נכנס רבינו לפרטי פרטים ע"פ חכמת הקבלה, וכדי שלא לקטוע רצף המאמר נביאם כאן:

ג' בחינות גילוי רצון נמצא: א' במצח, ב' בדעת, ג' ביסוד. אבל מצח הוא השורש בסוד רעוא דרעוין. ואולי זה סוד ג' רישין דעתיקא ורדל"א עליהם בסוד מחשבה רצונית כוללת ו... בחינת כוונה תכליתית, ומוחא סתימאה היא הגזירה שכלית (בסוד אין טעם ברצון), ואוירא עומדת ומחבר אותם בסוד החשק אל התכלית, שבזה כוחו יפה לזווג את הכתרא להיות מרוצה בכח החכמה סתימא סוד הגזירה וסוד האוירא בכאן בהכרעה, דהיינו חושק בזה ורוצה בזה, התשוקה הולכת לסוף הרצון והרצון הולך להמעבר שהוא אמצע הרצון סוד הצמצום.

וזה סוד יה"ו שבשם, אבל הרצון של פיוס וסבר פנים יפות מקומו הוא הז"א עצמו שיעמוד בסוד א"א בסוד 'ואור החמה יהיה שבעתיים כאור ששת ימי בראשית' (ישעיה ל, כו), דהיינו ז' יומין דעתיקא בסוד המתקה לגמרי, ודין עצמו יהיה חסד.

במצחא דא"א נקבעים ב' שמות דמ"ב: א' סוד שבת וחול שהוא אהי"ה יה"ו, שה' האמצעית היא שבת דזמן הזה המאירה לפניה ולאחריה שהיא בחינת אתערותא דלעילא בסוד המ"ה שיצא מהמצח לתקן הב"ן, אבל בדרך התחלה, והניח מציאות עבודה שיושלם מלתתא. ואלמלא שהתחיל המאציל לתקן היה בטל הבחירה, וזה סוד שבת מתחילה ביומין דחול, שעל ידי גילוי זו מתחזקין התחתונים בעבודה. וזה סוד א"א המתגלה בסוד המזלא לפי דרכי או"א, זרע ועובר, שז' שמות מתפשטין בז' יומין, ובכל יום ששה שעות פו"א (-פנים ואחור) וסודו מזל ונקה. ויש מ"ב דהויה עצמה שמתפשט למילוי ומילוי דמילוי למ"ב אותיות, וזה סוד יום שכולו שבת, דהיינו בחינת גילוי דא"א בלי שום הדרגה ואינם ז' שמות, אלא שם אחד שמתפשט כך, דהיינו שאינו נסבל שום מנין, וסודו מזל ונוצר חסד.

במזל ונקה תלוי כל האצילות ובו עולים זו"נ ביום השבת, ורק במנחה מגיעים למזל עליון ומתגלה המ"ב דהויה בסוד הנ"ל, ומכאן מתחזק הרצון שלמטה ברעוא דרעוין, ועת רצון מתגלה לכל מי שיזכה בזמנו.

ו' בחינות לחיבור: א' אוירא דקיק דלא איתפס, ב' רצון, ג' מזלא, ד' דעת, ה' ת"ת, ו' יסוד.

בחינת אוירא היא מחבר בסוד הרחמים שלמעלה מחסד ודין, סוד א"ס המחבר קו ורשימו, וזה סוד דעת שמתפשט ממנו חו"ג, ולמטה הוא ת"ת המחבר חו"ג, והבן. וזה סוד החסדים המגולים למטה מחזה, כי נפרש מרחמים החו"ג יוד אור, כל אחד לעברו, ונמצא חסדי זכר מגולים.

ראשית הכל הוא בחינת דין נכלל בתוך הארה בסוד י' באור שזה סוד "אויר", אח"כ ויבדל וכו' שזה לעשות כלים צריך להפריש היוד שמתפשטת לבדה נפרש משורשה, והבן שזה לעשותה כלי, וזה סוד "אורחא" דפלגותא דשערא שנבדלים השערות מאמצע לסוד ימינא ושמאלא ומתגלה השורש, שבמקומו תהיה יוד מופרש בסוד הכלי, ואח"כ אור חסד מתגלה היטב.

א"ס ואצילות – כתר וחכמה – עצמות הספירות ופעולת המתגלה – מזל נוצר ומזל ונקה בסוד ראשית הבנין דאצילות – השגה שאינה מושגת והשגה מושגת, וזה ב' בחינות קבלות המגיע לתחתונים: א) בבחינת עצמות הספירות שסודה אפס ההשגה, וב) בחינות השגות ע"פ המדרגות שזה סוד כל אצילות.

[2] עוד בענין הנהגות העולם בדרך א"א וז"א עי' במאמרים לא ולג.

[3]להלן מכנה זאת 'דורמיטא', ועי' תע"ס חלק טו או"פ ק: "ענין דורמיטא פירושו העלאת מ"ן, וכל העלאת מ"ן אפשר לכנותו בשם דורמיטא ושינה, שפירושו הסתלקות הג"ר למעלה לאו"א והתכללותו שם במסך דאו"א, ונמצא למטה שאין בו רק בחינת הגוף בלבד בלי שום מוחין, אלא רק בחינת קיסטא דחיותא, שהיא רק רשימו קטנה ממוחין דג"ר".

[4] בזמן הדורמיטא, ז"א נכלל באו"א והמלכות בישסו"ת. אלא שאין הזיווג יכול להיעשות שם בעלי עליון, אלא בירידתם למקומם. תע"ס חלק טו אותיות ק-קג באור-פנימי.

[5] עי' תע"ס חלק טו אות קג.

[6]עי' מאמר סח בהחזרת הדין לחסד, והבן שבפעולת הבחירה הדין והחסד מתנגדים זה לזה, ובכוונה תכליתית, הדין מתפייס.

[7] בדף אחר רשם רבינו המשך ותוספת למאמר:

וסוד הענין הנ"ל הוא אויר, אחר כך י' אור, ואחר כך אוריה. פירוש, כדי שלא יסתרו ב' הבחינות הנ"ל - בחירה וכוונה תכליתית - את עצמם, אלא אדרבה יתלכדו ולא יתפרדו, צריך להכנת הזווג באופן הנ"ל, דהיינו עליה ובנין ע"י או"א והזווג ע"י ז"א עצמו ... כנ"ל בהסתלקות שליטת או"א מזו"נ.

ולכן בתחילה בסוד הרחמים בסוד אוירא דלא אתפסת שממנו מתפשטים הדין וחסד בסוד מזל ונקה המחבר לאו"א. ואח"כ הוא סוד ז"א למטה, סוד הרחמים היוצאים מחו"ג למטה, וזה סוד ג"כ של דעת ות"ת, דעת למעלה מחו"ג ות"ת למטה מחו"ג, והבן. וזה עליות ז"א לאו"א עילאין, מפני שיש בהם מסוד מזלא המחברם, ולכן ראויים לבנותה, מפני שהנוקבא צריכה להתחבר לז"א בב' הבחינות, אם לדין ואם לחסד בסוד הכונה התכליתית, ולכן צריכה קודם זווג הפנים להיות קומתה שווה עימו בכל האחורים שלו, וזה אינו ענין לז"א, כי יוצא מגדר של הבחירה, ולכן עולה לאו"א והם עוברים ומתחברים בחו"ג שלו ושולטים עליהם. וחכמה וחסד מכח אבא המה בונים ומגדילים אותה לעשותה ראויה לכונה תכליתית, ובינה וגבורה בסוד אימא הם מעלים אותה שתהיה ראויה להנהגת אבא בסוד הנ"ל, כי אע"פ ששליטת העליונים נמשך בצדקה ולא בזכות, מכל מקום צריכים מעשים ותיקונים להמשיך שליטתם כפולה ומכופלת, אבל אתערותא מיוחדה הוכן לענין הזה ג"כ בסוד 'מי זאת עולה', והבן כי עמוק הוא.

וזה סוד עבודה: כהנים ולויים הם חו"ג שבז"א שמתחזק עליהם שליטת או"א כנ"ל, והקרבן הוא נוקבא שעצמותה נלקח מישראל סוד בחינת ז"א עצמו, ובסוד זה נמצא העלאת הקרבן והקרבתה לז"א. וכיון שנתקרבה, אז אינו ענין לכהנים ולויים יותר, ורק ישראל בעצמו מזדווגים עמה במידות עצמו.