תוכן

מוצאי ר"ה תשמ"ב

א) מלכות דעליון, נעשה כתר לתחתון.
דומם לפי עצמו יש לו שלימות.
צומח מוכרח מקודם להתבטל בתוך הדומם, ואח"כ יכול לצמוח.
בהמסך כלול אהבה ויראה. אהבה ויראה נק' שני מלאכים המשמשים להאדם להגיע להמטרה. החזרת אח"פ ביוד ספירות נק' עשרת י"ת (ימי תשו').
יש בחי' דומם, שיש לו כח המחיה, אבל כולם לא יכולים לעשות שום תנועה באופן פרטי, אלא שיש להם תנועה כוללת. אלא מי שרוצה להיות בחי' צומח, הוא צריך לעשות בחי' סוף על הדומם, היינו שאינו רוצה לקבל את הסיבה הנותנת חיים להדומם דקדושה, שהיא בחי' מצות אנשים מלומדה.
ז"א שכל מה שמחייב אותו ללכת בדרך ה', הוא מסיבת הסביבה, שהסביבה חינכה אותו להתנהג כך, היינו כמו שהסביבה מחייבת אותו. והם כשלעצמם יש בהם בחי' שלימות, המכונה כלל ישראל, ובהם מאיר בחי' מקיף, המכונה הארה מרחוק. פי', אעפ"י שהם מרוחקים מסיבת שינוי הצורה, מ"מ מאירה בהם הארה כללית.
אבל מי שעושה סוף ע"ז, ואינו רוצה להיות נמשך אחר הכלל, אלא רוצה להיות צומח, שתהי' לו תנועה פרטית, שלא יהי' תלוי בהכלל. וכשהוא בסוף, המכונה מלכות דעליון, הנקרא שהמצב הקודם נעשה כתר לתחתון, הסיום הזה שהוא עושה על הדומם, זהו שורש להכנס למדרגה שניה, המכונה צומח.
וכמו שא"א שתהיה שום צמיחה עד שיהי' הזרע נרקב ונאבד בהדומם, כמו כן הוא צריך להיות נאבד בהדומם. שפירושו שאינו מרגיש שום מציאות של עצמו, דהיינו שאינו מרגיש שום חיות בהדומם, הקובע מקום לתפילתו וכו'. אז מתחילה לצמוח אצלו בחי' תנועה פרטית, המכונה צומח. אבל ליציאת צומח, צריך חרישה ושאר מלאכות.
המסך שבראש כולל אהבה ויראה, שפירושו שע"י שהוא עושה מסך ומעלה או"ח, הוא עושה חשבון, כמה שהוא יכול לקבל בעמ"נ להשפיע, הוא יקבל. ועל השיעור השפע שאם יקבל לא יוכל לכוון בעמ"נ להשפיע, את זה הוא לא יקבל.
וצריכים לדעת את פירוש של או"ח. שכפי המבואר בתע"ס הוא, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שהוא רוצה להשפיע לה', ואז הוא רואה מה אפשר לעשות, שעם פעולה כזאת שהוא יעשה יוכל להנות לה'. אז הוא רואה, היות שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, לכן כשמקבל את תענוגי ה', בזה הוא מהנה לה'. וזה נקרא שמקבל הנאה ותענוג בכדי לעשות נ"ר ליוצרו. וזה נקרא אהבה, ומתוך אהבת ה' הוא מקבל את התענוג. ואת החלק מה שהמסך אומר שזה לא יקבל, מחמת שהוא לא רוצה להיות מרוחק מה', מטעם שינוי צורה, זה נקרא יראה, כמבואר בהסולם.
ובזה מובן מש"כ בזה"ק, שמי עם י"ה (שס"ה) הוא לא תעשה. שהוא מפחד לקבל, שלא יהיה נפרד מה', מסיבת שינוי צורה. וזהו חלק הגדול שאין המסך יכול לקבל אותו בעמ"נ להשפיע. לכן נקרא י"ה שהוא בחינת ג"ר. והאור הזה נקרא בשם או"מ. והחלק הקטן שהוא מקבל נקרא או"פ. לכן נקרא, זה זכרי עם ו"ה, גימ' רמ"ח עשה, שזה כן צריכים לקבל. וזה נקרא אהבה. אבל על החלק שהוא לא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע צריך להיות יראה, שלא יבוא לידי שינוי צורה.