תוכן

טבת תשל"ב

א) א"ר אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנא' תולה ארץ על בלימה (חולין פט א.
להבין שקיום העולם תלוי בזה, אם שני אנשים רבים זע"ז כבר אין העולם יכול להתקיים, רק בתנאי אם השני בולם את פיו, ז"א שלא עונה לו, אז יכול העולם להתקיים.
וי"ל זה ע"ד המוסר, דידוע הוא שיש להאדם יצה"ר תיכף מבעת הולדו. ובזמן שהאדם רוצה לעסוק בתו"מ, אז היצה"ר שואל אותו, מה יהי' לך מזה. על זה יש ד' תירוצים: א) שהוא משיב להיצה"ר שכוונתו על מנת לנקום, היינו בכדי לצער את השני. והתירוץ זה נקרא בחז"ל שלא לשמה, וראוי שנהפכה לו שלייתו על פניו (ברכות יז א. ב) עמ"נ שיקראוהו רבי, דהיינו שהוא משיב תירוץ ליצה"ר, שהוא לומד כדי שהבריות ישלמו לו שכר. אם הוא בחור, אז הוא יקבל שידוך הגון. ואם כבר נשוי, אז הבריות יכבדו אותו בשביל תורתו ועבודתו. וגם זה נק' שלא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה באים לשמה. ג) שהוא משיב שהוא לומד לשמה בהצנע לכת, שאף אחד לא יראה את עבודתו בתו"מ, כדי שאנשים לא יכבדוהו לו עבור התו"מ שלו. וזה נבחן לשמה, כי לשמה נקרא שעוסק בתו"מ עמ"נ שהקב"ה ישלם לו שכרו. וזה דומה למי שעובד עבור חברת אחת, ודאי שלא יבקש שכר על עבודתו מחברת אחרת. כמו כן, מי שכוונתו שהבריות יכבדו אותו בשביל תו"מ, נק' זה שעובד שלא לשם הקב"ה רק לשם הנבראים, שהנבראים ישלמו לו שכר. משא"כ כשעובד בהצנע לכת, כוונתו שהקב"ה ישלם שכרו, זה נק' שעובד לשם הקב"ה, שכוונתו שרק הקב"ה ישלם שכרו. ד) שלא עמ"נ לקבל פרס. היינו שעובד לה' אבל בלי שום תמורה. אז היצה"ר שואל, מה עבודה הזאת שאתה עובד בלי שום תמורה. ואז אין מה להשיב להיצה"ר, כמ"ש בהגדה של פסח, הקהה את שיניו, והוא יכול אז לקבל את העבודה רק למעלה מטעם ודעת.
ועי"ז זוכים לאמונה שלימה, שע"י האמונה הוא זוכה לשלימות האמיתי, שבעבור זה נברא האדם. לכן מקויים אז, זכה מכריע א"ע ואת העולם כולו לכף זכות. וז"פ שבולם א"ע בשעת מריבה עם היצה"ר שלו, היינו בזמן שהריב הוא על העבודה מבחי' שלא עמ"נ להשפיע, אז אין לו מה להשיב. וזה נק' תולה ארץ על בלימה, היינו אין לו שום יסוד, שנק' בלימה, אלא למעלה מטעם ודעת.