תוכן

בעל ראשית חכמה בשער הענוה פ"ז מביא משל מעשה.
דהחומד (היינו מי שחומד לכל דבר מה שהוא רואה) והקנאי (פירוש שתמיד הוא מתקנא בזה שיש לשני, אעפ"י שהוא לא צריך להדבר, אבל מדוע יש דבר זה להשני).
הלכו יחדיו בדרך, פגע בהן המלך. אמר להם, אחד מכם ישאל ממני דבר ואתן לו, ואז אתן להשני כפלים על מה שניתן לו. והחומד הוא מתאוה לשני חלקים, ולכן לא רצה לשאול תחילה. והשני ג"כ לא רצה לשאול תחילה, כי הוא מתקנא בחבירו, אם יקח כפליים על מה שניתן לו. לסוף דחק החומד את הקנאי לשאול תחילה. מה עשה הקנאי, אז שאל שינקרו לו עין אחת, כדי שינקרו להשני שתי עיניו.
וזהו ההבדל בין קנאה לתאוה.