תוכן

מוצש"ק נח

א) הבא לטהר מסייעים אותו [יומא ל"ח, ע"ב]. עיקר הכוונה הבא לטהר הוא במעשה. ומסייעים אותו, על המחשבה. כי רק על בחינת מעשה יש ביד האדם להתגבר, אבל לא על הכוונה.
וזה פירוש, ובירכתיך בכל אשר תעשה, כי רק על העשיה שייך צווי, מה שאין כן על הכוונה אינו ברשותו של האדם. וזהו רק ביד הקב"ה, שהוא נותן את הכוונה האמיתית להאדם. לכן נקרא זה שמסייעים אותו.
היינו שהבחירה, שנותן להאדם, נאמר רק על המעשה ולא על הכוונה.
וזה ענין "נעשה ונשמע". שבזמן שהאדם מקיים את המעשה, אז הקב"ה נותן את הכוונה, שהיא בחינת נשמע. וזה ענין, תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה.
וזה ענין ג' שותפין באדם: הקב"ה ואביו ואמו, הקב"ה נותן הנשמה, היינו הכוונה, ואו"א נק' בחי' כח המשפיע וכח המקבל, שעל ידי שני כוחות אלו נולד מעשה.
היינו, שכח המשפיע הוא העושה את המעשה, וכח המקבל לא נותן לו לעשות את הדבר דלהשפיע. לכן יש לו אז מקום בחירה. וצריך להגביר את הימין על השמאל, היינו את כח המשפיע על הכח דלקבל. אבל זה נקרא רק מעשה, שהוא בחינת תפילה בלי כוונה. וכוונה נק' הנשמה. זה נותן הקב"ה. ועל ידי ג' כוחות אלו נולד האדם. מה שאין כן במקום שאין לו מקום לבחירה, אז אין הוא זקוק לסיוע מהקב"ה, לכן אין לו נשמה. נמצא שאי אפשר שנברא אדם, רק על ידי ג' כוחות אלו.
וזה, אבא נותן את הלובן והאמא האדם. דמנין לובן כמו שכתוב אם יהי' חטאתיכם כשני כשלג ילבינו, דלובן שייך בזמן שיש לו תשוקה לתורה ומצוות. ואודם הוא כינוי לחטאים כנ"ל, אם יהי' חטאתיכם כשני דבחינת אמא, שהיא בחינת נקבה, היינו הרצון לקבל, אין לו צורך וחשק בעשיית מצוות. ודווקא על ידי ב' כוחות אלו יוצא בחינת אדם, ואז הקב"ה נותן לו בחינת נשמה, היינו הכוונה הנק' בחינת שמיעה. כמו שכתוב סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם ודרשו חז"ל כל העולם לא נצטוה אלא לזו, ויש להבין את המשמעות של הכל נשמע. וי"ל שענין שמיעה נקרא בחינת טעמי התורה וטעמי המצוות וזה זוכין דווקא על ידי עשיה שזה ענין נעשה ונשמע. וזה פרוש סוף דבר, היינו שבסופו של דבר נזכה לבחי, נשמע ואנו צריכים רק לעסוק באת האלקים ירא וכו' היינו בבחינת עשיה שנקרא יראת שמים.