תוכן

בענין אמונה ובטחון שצריכין להיות שוים במשקל אחד, ואם האמונה יתירה על הבטחון ע"ז נאמר הכתוב: "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי". והענין הוא ע"ד משל – מי שידע שיש בעיר בית אחד ששם נותנין צדקות גדולות, ומפרנסין כמה עניים שם. בא אחד ואמר שהוא יודע את הבעה"ב, הוא ושמו, פב"פ. נמצא שבזה הוא משבח אותו. ואם להיפך שאחד רואה בית אחד שבו אין מניחין לבוא עני על הפתח. נמצא שמי שאומר את שם בעה"ב הוא מגנה אותו. וכן הוא הנמשל – שהאמונה בהשגחת השי"ת על כל פרט ופרט, ולנגד עינינו החומריים רואים אנחנו כמה פעמים שאילמלא לא היה כך כמו שהוא עתה היה טוב יותר. ובפרט שאנו רואים את הרע לנגדנו. לכן מי שיש לו בטחון, זהו בוטח שבעזה"י יחזור הרע להיות טוב, וגם הרע הוא רק לנגדו, לפי מה שהוא מבין, אבל בוטח הוא שמפי עליון לא תצא הרעות, ומה שהוא רואה רע, הלא נאמר [ישעיהו נ"ח ח' ט'] – "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם הוי"ה: כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם". נמצא שכל מבינותו היא רק לפי עצמות האנושי, אבל הוא צדיק המצדיק את השי"ת, ובוטח שיראה הרע מעתה בטוח כי השי"ת הוא טוב ומטיב. נמצא שבאמונתו בהשגחה פרטית הוא משבח את השי"ת. אבל המאמין בלי בטחון, נמצא שעל כל דבר משבח את השי"ת, ומאתו "לא תצא הרעות" כתיב, נמצא כיון שהוא אינו בוטח שיחזור הרע למוטב, אלא מסתם הוא טוב, וזה אינו, כי כעת בודאי רע ח"ו, ועל זה מיחד להשי"ת, אדרבה הוא פוגם ח"ו, ואיזהו רע המרשיע את קונו, ומי ביקש יחודין שלו? לכן צריכין שהאמונה והבטחון שיהיו שקולין בשוה.