תוכן

האזינו תש"מ

א) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי המפרשים הקשו, מדוע אצל השמים כתוב 'האזינו' ואצל הארץ כתוב 'תשמע'. וכמו כן מדוע אצל השמים כתוב לשון דיבור ואצל הארץ כתוב לשון אמירה.
הנה 'שמים' נק' אנשים שכל עסקיהם בענינים רוחניים, ו'ארץ' - אלו שעוסקים בדברים ארציים.
'האזינו' זה לשון קרוב, מי שעומד קרוב אומרים לו: תאזין מה שאני אומר לך. משא"כ שמיעה זה לשון רחוק, כמ"ש העולם: שמועה שמענו מרחוק.
אלו אנשים שעוסקים בענינים רוחניים, שהם לא רחוקים מהאמת, שייך בהם לשון 'האזינו'. וגם אצלם שייך לשון דיבור, כמחז"ל על פסוק: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" - לאנשים תגיד דברים הקשין כגידין, מה שאין כן לנשים אמירה רכה.
הנה הרמב"ם אומר, שענין "אמת", שהוא ענין לשמה, אסור לגלות לנשים וקטנים וכלל עמי הארץ, אלא עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה לאט לאט. לכן, דיבור, שהוא דברים הקשין כגידין, היינו לשמה, לעבוד על מנת שלא לקבל פרס - על זה הגוף לא מסכים. משא"כ אמירה רכה, היינו שלא לשמה, אז הגוף כן יכול להסכים. לכן לעמי הארץ ולנשים צריך לומר אמירה רכה.
לכן לאנשים שהם בעלי עבודה, שעוסקים ברוחניות, להם מותר לומר לעבוד לשמה, היות שהם לא רחוקים מענין לשמה, לכן כתוב: האזינו, לשון קרוב. (השמים, אלו העוסקים בענינים רוחניים. ואדברה, דברים הקשין כגידין. [משא"כ אלו שרחוקים מענין לשמה] בהם כתוב: ותשמע, שמועה מרחוק. הארץ, אלו העוסקים בדברים ארציים. אמרי פי אמירה בלשון רכה, וכנ"ל.)