תוכן

ז. אין שלימות בפרטים
כשכל פרט עובד בעד הכלל ובלי שום חשבון כלל עם פרטיותו עצמו, ממש בדוגמת איברי הגוף אשר כל אבר ואבר עובד בביטול גמור אל כללות קומת הגוף, הנה על דרך זה כל עבודה ועבודה של כל פרט ופרט מגיע אל מקומו בהצלחה גדולה כמו שחשב עליהם הפועל.
משא"כ כשכל פרט ופרט עובד לעצמו, ואין לו שום הרגש יוצא לשאר פרטים או לכלל העולם, הרי העבודה והקנין איננו מגיע למקומו "שהוא הכלל", שהרי הפרט אוחז אותו הקנין ברשותו, ואינו מניח את הקנין שיבא ויפעול במקומו.
וזה דומה כמו שבית הבליעה יאחוז את האוכל ברשותו ולא יניחנו להשתלשל אל הקיבה, או הקיבה יאחזנו ברשותו ולא יניחנו לבא לבני מעיים, כי אז לא די שלא יהנה את העובד ואת בעל הקנין הפרטי, אלא גם יאבד את הפרט ההוא האוחז אותו בצירוף עם כל הגוף.
ותבין, אשר כללות כל אומה אינו ניכר בבחינת קומה אחת כללית, רק המלך שבה או ההרעזישינר, ועליו אפשר לומר שכל הרגשותיו מעוצב ומשמחה המה כלליים.
אמנם כל האומות לא יתייחדו בעצם כולו אחד, זולת במשיח ה', כי אי אפשר אשר כל האומות יבואו מדעתם להמליך עליהם איש אחד שיכלול כולם כדרך אומה פרטיית, ועל כן אין זה מצוייר זולת בבחיר ה'.
ועיין מה שכתבתי (לעיל אות א) בענין הטבע בכללה שהוא רק גוף אחד, והחי והמדבר הם בדוגמת מיקראבען שבמוח ושדרה לבד, עש"ה.