שערי תפילה

ד. תפילות שכתב מרן בעל הסולם זי"ע:

בעזה"י, אנא תבא לפניך תפלתינו ואל תתעלם יותר מתחינתינו, ולא תשפוט עמנו באמרנו לא חטאנו, כי אמנם אשמים אנחנו, ואתה מצאת עון עבדיך, גם לא סלחת, כי העניה סוערה לא נוחמה, על תפארת גדולתך וגבורתך, כי עברו חלפו, והנצחים והודיות כי איננו, ומי מעכב, הלא שאור שבעיסה מעכב, כי על כן אמרת כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה להוי', אמנם אנה מפניך נברח, איה מקום להסתר, וכבר נשאת עון עבדיך, גלית מקום המשפט סלה.

ומי יהרהר אחר מלכו ודברו, אשר כבר עשהו, ומצא את לבבם נאמן לו, הכי יאמרו לו סוד ממנו, ודעת דרכיך לא חפצנו, ואתה ממכון שבתך השמים, הכינות חסדיך להם, ועל דרכיך נגה האור, שם פקחת עיני עורים לא ראו אור, שם נתת פה לאדם, כי פנים בפנים

דברת עמם מן האש הגדולה והנוראה, גם אזנים כרית להם סלע, שם נודע לאדם אשר כיראתך עברתך.

מה גם עתה, כי תשאל ממנו ליראה את שמך הנכבד עלינו, עד מאוד, כי תשקול עלומינו למאור פניך, ואיך תחפוץ בחיים, לעשות משא ומתן בגילוי כבודיך והדריך, כי תנוד עמנו שכינתך הקדושה, או להתפאר לשכון בתוכינו סלה, כל אלה תמודד ותשוה, לעומת מעשה אנוש ומחבולותיו, כי בטחתו בו לתת שמך הקדוש עלי, על כן בטנו יציקתהו, אנוש אנוש הוא, ולואי שלא נברא, ולא יכבוש את המלכה עמך בבית.

בגוף מלא אספסוף יתאוה תאוה, וכל הנמצא יאסף לכבודו, לכן עיני' יכבדו ולבו השע, ודרכי משפט הישרים והנחמדים, ממנו יסתר, לכן נפשו יבהלהו

ע"כ מרה אחריתה, כי המר לה שדי מאוד, כי הכפרי הנבזה הוא בעל המציאה, אשר חותם הקדוש בשדה מצאו, ובניו הערלים, לקחו אותו, ולכלים שמו, שמחים ומתהללים (לשמוח ולהתהלל) עמו ביום אידם, ועיני וליבי רואים כי אתבע אותו לא ישמעו לשוני כי אומר להם חותם אבי תנה לי, ואמרו קשה יראתם דינו דיינו.

לא ידעתי נפשי בעצמי, לא אדע לשון הגויים הארורים האלו, אין לי מעודי עמם שום מגע ומשא, ויעידו עלי שמים וארץ וצבאם, כי רגלי עוד נתטנפו בשקוצם וגילולם, כי לבבי נאמנה לבוראה, מעוד בימי ומקטנותה, על כן אש יבא בקרבה עד אבדון, כי השועלים הגרורים האלו, יוכלו להשים מצחם כנחושה ואמרו לי עמנו היית..

יִוָכְחו, חיצי אכלה כולם, לא ישוב אפי מהם עד השמידם, כי אינם שווים כלל לנזק המלך, ולא יהיה ..... ולמכשול, על .... שמתי חרבי בתערה כרגע, כי אז אחזו לי השועלים הקטנים, כדבורים ... יסובבני, אבל הסער על ראשם יתחולל, כי עתה שלפתי חרבי, המלאה דם .... ולא אתן לעפעפי תנומה, עד כלה גרש אגרש אותם, ואשמיד שמם לנצח מעל שמים, כי הוי' אלקי ברוך שמו, עוד לא הסיר חסדו ואמונתי ממני ... .... הזבובי מות מעל שמן רוקח, בטרם אילך ואגיע, כי משחת קודש.....

אשר קמתי לי לא ישיב אליך ריקם, כי אם מתלא את תפקידו, כל הנדרש, ואשר הושם עליה, אמנם אנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם, לא מפני שכל וחכמה יתירה בחרת להשים רוחך הטובה ולמשכן לי, ולא מפני מעשים טובים שהרביתי מעודי, כי ידעתי את נפשי בנאמנה, כי ריקה היא מדעת, מעודה ועד היום הזה, לא עשיתי עוד מעודי שום מעשה ראוי והגון לפניך, ומאוד

מועטים המה בכמותם ואיכותם, אם כן במה איפוא בחרת בי, וכאשר אמשמש כל אורחותי ודרכי, רק זאת מצאתי מוכשר בהם, אשר אוכל לומר שהגון ונראה לפניך הוא ידיעתי, מגודל בשתי וכלימתי אשר הסתרת פניך ממני מעודי, ושום דעת ומזימה לא יעירני להשיב דרכי בהטבה, אם פחות אם יתר, זאת ידעתי, וזאת מעלתי, וכל יתרוני, וכן הכתוב מעיר עליך רם ה' ושפל יראה.

אמנם לגודל כלימתי ודאבוני, עוד לא הוסר אולתי ממני, ומה גם כי הרבית חסדך עלי, ותרימני אחד מאלף, והורית לי מקומי בין בני עליה היקרים ומנוים, יושבים ראשונה במלכותך, ושפע החכמה ומדע ממני לא מנעת, ואזן שמעה ותעידני, ועין ראתה ותאשריני, ויתר רבי רבבות הטובות שעשית עמדי, ועל כולם, כי פתחת לי שערי תורתך להבין סודך, ועיני פקוחה על התורה כולה, להבין דבר סודך מכל דבר, ומה אקוה עוד ואוחיל, כי אתפלל אליך להטיב לי במדעים וחכמה, כי אם תיכתוש את האויל במכתש לא יסיר אולתו ממנו, וכדי בושה וכלימה.

אי לזאת יחרד לבי, ויתַר ממקומו תחישה לה מפלט מקום סתר, גם לא מתצא איה להסתר, כי כבר ראתה עינך וחסדך פרושה על כל מצעדי גבר ותחבולותיו, הטובים ורעים יחד.

על כן יראה ורעד תבא בי, בזכרי יאחזוני פלצות, ומה אעשה כי יפקוד – אל, וכי יפקוד מה אשיבנו כי תשאל, ומה לעשות עוד לכדאי ולא עשיתי – חקור בעצמך הבחן האם מצוי עוד בעשתונותיך איזה תחבולה טובה להיות תרופה למחלתך אשר מנעתי אותה ממנה, האם יש לך מה לשאול עוד ממני, שאל נא ואתנה, ידי לא תקצר.

מדוע ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, תחת הנעצוץ יצא חוחַ.

טוב הי' לי שלא נברא משנברא, כי אז לא ידעתי עד היכן הדברים מגיעים, אשר כפועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו, אשר כן מצעדי גבר כוננו, ודבריו לגבוה סלקא כמסירתו להדיוטא, והאיך אוכל להתיר חלקי, אם כבר מקדש ומוכן לשמים, ואיך אוכל לנגוע בקציהו, כי הנוגע בו כנוגע בבבת עינו, לכן האיך אכלכל יום בואך, כי תדרוש אחר כל המעשים הרבים והרעים אשר הרעמתי כל הסער הגדול, והבהלות אשר מחלתי על שמי וכבודי להמחות במים, למען הרבות שלומך כי יגדל, ועיניך הרואות

את כל אשר ידי עשתה, לא את בנך אנכי מדבר, רק עמך החוזה והרואה בעצמו, ומה אשיבנו כי יראה לי דרכי מעוקלים, להפך את כל הבנין הקדוש לתל עולם, העל אלה אתאפק אם אוכל ליתן מעצור לרוחי.

האוכל תת חפץ בחיים להניח נפשי למרגוע להתרפות כרגע מזעקתי, להיות חבר לאיש משחית, ואיך לא אחמול על שארית הפליטה, וכבר קדשו שם שמים, והכתוב מכריז, השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, שבר תשבר את מצבותם, ואת אשרותם, אבל לא תעשון כן לה' אלקיכם.

ידעתי חטאתי על מה אבדתי את חני, על מה נמאסתי, ותשם נפשי לבלהות ולא חמלת את נאות יעקוב, ועל כן במלאכיך שמת תהלה הרוקעים עמך לשחקים, ולכן כתפי נפלה משכמי, ואזרועי מקנה שברתי, לכן זרעתי ואחר קצר ואכלה, ותירושי אשר יגעתי בו אחרים שתו אותו.

בזכרי יפול פני, אשר בסתר עשיתי גילית לעין אויבי וצרי, כי שמתי זהב

כסלי ועלי כתם אמרתי מבטחי, לכן שמחתי כי אראה חילי, שערתי אשר כביר מצאה ידי, וכמו חלקי ממעל חתכתי, אמרתי, אלקים נתן מכוחו בי, על כן לא יגורתי להזהר, כי מי גֹר לא יגור מפני אלקים, ולא עלי מצותי שמה, זולת על בריות לא הגיעו למעלה, כי ראיתי האור בהלו, כשמש בגבורתו, ומלואו, ומה עוד אל אלקים, אשר כבר עשהו השלם, החפץ גם נדרש ונמצא, על כן גבה לבי במעלה, עד ראיתי בית יעקב כחגבים בעיני, לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, כן פתינו בסתר לבבי, נשקתי את ידי בפי, מי לי בארץ אשר בהם לא יחפוץ השמים, ראיתי צעדי ודרכי ויפארו לי, קויתי מי יתן שומע לי ישמע ויודע לו, כי סוד אלקי עלי אהלי, אז על שכמו ישאיני, יקיפני בעטרות, כי אמרתי עזרתי לעד עומדת, ומה עוד כח עליון כי תנועני, כי ע"כ ימנע תשועה הזאת מכל חי טרם יחקר ויבחן לו להגן לו, לכן חפש ומצא הכדאי לו ימשחהו לנגיד, עם לא יחסיר השמן, ע"כ הי' דברו כדור המבול והפלגה שאמרו מה בצע כי נפגע בו, וזה הי' נפרע מהם מדה כנגד מדה, ונאבדו מן הארץ.

אם אב אני אי' כבודי, ואם אדון אני אי' מוראי, כה אמר הוי' הכהנים בוזי שמי, ואמרתם במה בזינו שמך, באמרכם שולחן ה' נבזה הוא, וכי תגיש עור לזבוח וכו' הקריבהו נא לפחתיך הירצך או הישא פניך, מה אומר ומה אדבר, ובמה אצטדק, ואתה מצאת את עון עבדיך, אוי נא לי כי חטאתי, אמנם לא אוכל עצור האון וחטאה, ובמה אבחר, ובמה אניח לי את שארית חיי, אם לא תשוב עלי ששון ישעיך לפתוח לי שערי עבודתיך, להיות מנוי בין משרתים עושי רצוניך, כאשר שמענו מפי כבודך.

והנה לא כן עמדי, כי נתתי לחטוא חכי, וכליתי בהבל כל מאודי, ותחת אשר קרבתי אותי לראות עוזך וכבודך, והסרת ממני כי המעיקים, כדברת בחזון לחסידיך, שויתי עזר על גבור, הרימותי בחור מעם, לא ישיא אויב בו, ובן עַוְלה לא יעננו, וכתותי מפני צריו, ומשנאיו אגוף, ותגזר אומר ויקם לי, כי זה ששה חדשים חסיתי בנועם חברתך, אז הסרת ממני כל הטרדות ומעקשים, נתת לי זמן פנוי ולב טהור, להיות דבוק בך ובעבודתך יומם וליל, וטובה כפולה ומכופלת, כי פתחת לי שמי חכמה, וזיו שכינתך קבעת עמי בקביעות, וכאב את בנו חביבו תחבביני, ואת אשר ידעת שום חפץ ורצון דופק בלבבי, תיכף בהסברת פנים ובחביבות יתירה מלאת לי, ולא הוצרכתי כלל אפי' להתפלל אליך, כי טרם קראתי ואתה שמעת, עודי דברי בגרוני אתה עניתי לי, כל יקר וכל טוב לא מנעת ממני, מה אדיר שמך בויעודך עימי, ברום ותחת פרשת הודך והדריך, אז גיליתי אורך הגנוז לידידך, דברך הטוב קמה לי, לא יגור מפניך, מה טוב ומה נעים אהבה בתענוגים, מה ידידות משכנותיך מלכי ואלהי, כי אוית מדור לך בתחתונים, גם מצאת גם גליתי אזני שהיא כמרעה הטוב ושמן לך, גם כמו מודה ומשבח על טובתי, על המשלים חפצך ומאויך, על כן ברכות פיך ילוה אותי תמיד, כן יבורך גבר ירא הוי' תמיד, צוית לשבחני בפני, לכן רכו דברי משמן, כי לא נסתה כף רגל להציג על הארץ מהתענג ומרוך, כי לא רצית לראותיני בעוצב, וכאשר נשבעתי על מי נח, כן נשבעת מקצוף עלי, ומגער בי, על כן לבי, מה גסה היתה עמך, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

אז בת מלך הריחה ציקי קדרה, נצנה דבריה בחשאי, אמושה נא את שתי העמודים אשר הבית נכון עליהם, ותתן תפלתה לאלקים עליון, לאל גומר עליה, חזקיני נא ואמציני בפעם הזאת, ואנקמה משתי עיני מפלישתים האורורים האלה, ועבדיה נאמניה אוהביה כצאת השמש בגבורתה, הוא אזר כגבר חלציו כשמשון גבורתו, ויטה אל העמודים בכח ויפול הבית וכו', ורבים חללים הפיל במותה יותר הרבה מבחייו, ע"כ קראה שמו בן אוני, ואביו קרא לו בנימין.

אז תקונן עליו אמו, בני יקירי מחמד לבבי, הן אמת, שם גדול קנית לך בגבורים, אבל ראית כתנך טבולה בדם, אז ראית כי טרף טורף יוסף, חיה אכלתהו, ויצא האחד מאתי ואמרתי אך טרוף טורף, על כן יומם ולילה, תמיד לא אחשה, מליתן קולי ברמה, כי מאנה הנחם נפשי עליך, כי איננו.

מי עור כמשלם ועור כעבד ה', ואיך אתאפק ואנחם, כי ראשית נעורים כי תמאס, כן הסתיר פנים ממני אלקי', כי לא יערב לו כלל עבודתי, מעקשים יתן לי על כל סעד ופנה, גם ארבה תפלה לא ישיב פניו אלי, גם לא אוכל אפתח פי כי רבים קמים עלי.

אנה מפניך אברח, אנה מפניך אפנה, כי אסק שמים שם אתה, אם אציע שאול הנך, גם חושך לא יחשך ממך, כחשיכה כאורה לפניך, גם צדקתי כי יענה לפניך, אז גם אז ארגיש כי אינך צריך לי, לא ידעתי נפשי שמתני, אין לי מלה לפניך, כי אשאל לך למה לא תרצה בי כי אין טעם ברצון לא נמשך בכפי', ומה גם מי יאמר לך מה תעשה ומה תפעל.

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה, אם יתן איש כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו, שימני כחותם על לביך, כחותם על זרועך, כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבת יָה'.

עד אנה אשית עצות בנפשי, יגון בלבבי יומם ואני מאז הודעתני את גודל חסדיך ורב טובך, אשר הכל עשית יפה

בעתו, מכל מלאכתך לא חסרת דבר, ואתה שבחת אותם לפני, ומי יוכל עוד להתעיב אותם, להשיב חלילה תפלה כדבריך, ודבר אלקינו לעולם יקום, לא אתן על שום פנים שמצה בדבריך, כי אתה גזרת אומר ויקם לי, כי על כל דרכיך נגה לי אור, ומי עוד אשר יבא בדברים לנגדך על כל נעלם, אם טוב ואם רע, כי הכל הבאת במשפט את עבדיך, ואתה נשאת את עון חטאתי סלה.

אמנם אש עד אבדון תאכל בקרבי, על דרכי אשר עתה נסתרו, ואין פניך הולך עמהם, כי לא נסתה זה כמה כף רגלי להציג על הארץ, ועתה תדרוש ממני לפסוע והולך על אשפתות הסרוחים ומקומות המטנפים, ידעתי אבי ידעתי ששום טנופת לא תטנפיך, אש אוכלה לא תשרפך, וכאשר ירד הגשם והשלג משמים, לא ישוב עד אשר ירוה ויצמיח את האדמה, כן דברך הטוב:

ו. תפילה

בימי הספירה עטר"ת

הן שמים לא זכו בעיני' ומה יעשו איזובי קיר ולא תחפוץ זבח ואתנה, עולה לא תרצה, זבחי אלקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכא אלקים לא תבזה, כי עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה שרעה היא, כי אתה אמרת שיצר לב האדם רע מנעוריו, כיון שכן, מה נקוה ומה נוחיל, ואם במקום מיתתנו אנו מתיראין ולא נצא ידי חובותנו, במקום חיותינו, דהיינו כשתקרבנו לפני פני קדשך על אחת כמה וכמה שלא נצא כלל ידי חובותינו, ואדרבה כאן נגלה בושתני ושפלותינו לרוע, כי אין בנו כח לעמוד לפניך בסתר, מכל שכן להמצא בקרוב לפני עוזך וכבודך בגלוי, ומנשכין הלחם ולועטין הנזיד, ורואים במלכם וכדי בזיון וקצף, ונלאה כוחנו, ושכלנו ידל להבדיל במציאתינו לפני מלך, או לפני עבד שפל, וכמנהגו לפני עבד בזוי כן מנהגו לפני מלך רם ונשא, ובלבבו יבין

ובעיניו יראה ולא יוכנע כלום, גם לא מרתת, וביקר לא יבין כלל, נמשך כבהמה, ורואה במלכו, ומטייל בבשתו, מריח בבשמים בחנות של בושם, והולך אל קיאו ומעלה סרחון, גם לא יבוש ולא יכלם.

וא"כ הן תוחלתנו, נכזבה, כי איך נקוה ואיך נוחיל, ובאיזה פנים נבקש מהדרת קדשך וכבודך להשיב אלינו ששון ישעך לראות עוזך וכבודך, האמנם לכבוש את המלכה עמך בביתך לפני עיני כבודך, אמנם ידעתי, כי פועל שלם אתה, לזה לא יוכשר לפני, להטיל מום ודופי, במלאכתך ובפעולתך, כי דבר אחד ממלאכתך לא שכחת, ודבר ריק בם לא פעלת, ושמך הגדול והקדוש תשבחם, לכן מי יזיד להתעיבם, הן מעשה ידך כולם. לכן, לבי אומר כשם שאין שום מחשבה תפיסא במהותך כמובן, לית שום מחשבה תפיסה באומנותך ובמעשיך, כי כפי יכלתך כן מעשיך, ואתה מחצת ואתה תרפא, ומגדולתך מצוי שפלותינו, ושלמותך יחיל וישלם רוב חסרינו ומיעוט ערכנו, וזה כבודך ויחודך שאין שום דופי ושמצה תוכל להמצא אף בערך השלילה, ואם הרע יומצא בטוב בשלילה והחושך באור אין זה רע, ואין זה חושך, ואדרבה יתרון הטוב עולה ונראה באותו הרע, ויתרון האור באותו חושך, והרי שמך משתבח ומתפאר ומתיחד, ושומעים ישראל ה' אלקינו ה' אחד.

ראית עמל וכעס, צורה מפליאה וגם מדאיבה, והנה טעמתי כולה בפרש שדי מלכים, שרים נדברים על שלחן הערוך מכל טוב בצהלה, מסובין והוא עומד עליהם ומפארם ומשבחם, ויתן להם ויאכלו, ואוכלים למעדנים, לנחלי אפרסמון הנמשכים בגני חמד, ומתעדנים מקדושת אצבעותיו ישר לפיהם.

ועליהם סמוך מאוד להם, עבדים ושפחות בלי תואר והדר, מלאים כל מום, מקנין כספם, בגדיהם לא מכובסים, גם מעלים סרחון.

ולא זכרו המסובין מי המסב עמם, ומי ישרתם, גם עידון יקרת המעדנים בערך הנותן לפיהם, ובאותו מעמד ובאותה עונה, וחברים היו להם את העבדים, גם

מנשאים השפחות, חלק כחלק יאכלו, עמם גם לא שקצו אותם ולא תעבום, ועוד העוף טהור לא הגיעה לבית בליעתם, הי' מעבירם להדווים וסחופים והפסחים, ועורים לא העבירו מבית שמחתם, המעדנים אכלו רוש ונהפכו בפיהם ללענה.

ראה ראיתי כל אלה, מאד בושתי גם נכלמתי, כי מי יאמין לזאת כי יסופר לו להחליף כבוד בקלון, גם בוְאין דומה לו, גם גודל הענוה בהאריך להם האהבה, והיתה מכסה מאוד על כל הפשעים, על הקודמים וגם על אלה הממשש עמם ובאים, והיתה סבור שלאט לאט דעתם מתברר ויקוצו בעבדיהם ויגרשו אמהותיהם, עד שימצאו נקיים וחפשים בעיני אדוניהם, אבל מדת האמת התחיל לעשות לה דרך, טרם יגמרו ששה חדשים להם בשמן המור וכפתע פתאום מראה גדולה לעיניהם, מלאך כעוף בין שמים לארץ עליהם והוא נושא בשירה קטנה לא מורגש בה לא טובה ולא רעה, וישמעו שרי המלך והעם, ראו כן תמהו ויהי כעלות הבוקר האחד, הגיע זמן סעודתם להסב את פני מלך כדרכם מאז יום יום, ובעת החפץ להתענג במשמנים להתהדר בפני מלך, ויהי באמצע סעודתם עוד אכלם בפיהם ויצעק האחד מר מר אני טועם בתבשיל, וינוסו כל העם לקולו, ויחרדו כל העם אשר במחנה כי לא ידעו אם זה סם חיים או סם המות, וכאשר ראו נפלה עליהם חרדת אלקים ויעציבו, אז באו פקודי המלך וצו קשה להם, די די לכם אל יחר בעיניכם העזיבו .... לכו למקומכם אתם בעלי דאגה ובני עוצב, כי כאן ......

ז. תפילה

רבון העולמים ואדוני האדונים, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו, אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת, והארץ נתת לבני אדם, וכל מלואה אתה ערכת, ושפע קדשך גם אתה, ותמיד תסעדם ותחזיקם, כי בהפסיק השפעתך מהם יאבדו וכליל יחלופו שמה, הדומם והצומח החי, וגם המדבר, כולם נגועים

ומכה אלקים, אין להם חמדה ורדופי שאול, כי לא האיר פני קדשך אליהם, והמה בעלי הכאב והיסורין אשר בעולם, והחיים אתה ממית, והבריאים אתה תמחץ, כולם יאבדו ואת כל תבלה, כולם נמצאים בענין רע ומדאיב מאוד, וכל לב שומע זאת, ואין רגע בלי פגע, ואין ששון בלי אסון, וכל רגע ורגע כאשר אני מסתכל בעולם, שומע אני כמה קולות קולות מנפשות המתפרדים מגופם החביב ויקר להם, וקולות קרוביהם העומדים ביציאת נשמתם, גם קולות מגוססין שקרובין למיתה, וסמוך להם בניהם וקרוביהם בוכים בקול, ובהתחמם לבבם ישמיעו קולות מאוד משונים, כולם פונים אליך השמים, כי יודעים שיש לך כח להושיעם, וקולות העשוקים מידי שוסיהם שרומסים אותם בלי חמלה, ויצעקו מעומק לבם למה יוחן רשע, כי תתן לו כח למצות את דמי הצדיקים, ועוד תפילתו בפיו, ועוד מכיון בכל כוחו ואונו מחשבתו ורעיוניו אליך, כי יודע דרך שבו תקבל תפלת עמיך, ובאמצע כל אלה הרשע מכה אותו, ומוחו פוצע, והרשעים פורשים מבצעיהם, ובריאים ושלמים, וטרפם מושלכים לאשפה, נפרד נשמתם ונבלתם לארץ, נראה כמלאה, בושה סחופה מהדרת הכבד, וקולות יולדות בצירהם, מרימים ומתחזקים להגיע תפלתם לפני כסא כבודיך, ובחרדת מות מתדבקים אליך, לא חטאך ולא חטאם בפעולה זו כלל, כי אתה צוית להם להעמיד בנים ובנות והם עושים רצוניך, ומושלכים ומוסחבים מהדרת כבודך, ואינם יודעים אם המה יסורי חיים או יסורי מות.

וכל אלה הקולות הזעקות וכל התפלות פעמים תשמע אותם ותפנה אליהם במשפט האמת והיכולת, ולפעמים תביט עליהם ולא תחוס ולא תציל, תדמה להם כגיבור לא יוכל להושיע גם ירצה גם לא יציל.

הן הן נוראותיך והן הן גבורותיך, אתה גבור לעולם אד' מחיה מתים אתה ורב להושיע, ועל כל זה הגדלת על כל חסדיך אמונתיך, כי חלקת אמונה קדושה ונפלאה בלב זרע בני בחונך, וכל אלה באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך, ולא פרשנו כפינו לאל זר כי לא נסוג אחור ליבנו מני ארחיך, והודעתנו לפי רוב גדולתיך וענותנותך שאתה בורא ועושה כל המעשים האלה, את האור ואת החושך, ואת הטוב ואת הרע, ואתה ראשון ואתה אחרון, ידך בכל אלה ומכל אלה לא שנית כלל וכלל, כי טוב אתה בעשותך עמנו את הלא טוב, כי בסוף הרעה מתגלה הטוב, והדרה מכסה את כל, ונוכחת בשכל כל בר דעת, שאין כאן רע, ואין כאן חשך כלל וכלל, אמנם הכל אחד יחיד ומיוחד בתכלית הטוב ושלימות, שלא יניח מקודם לו ומכל שכן אחריו, שום רושם ושמץ דבר חסר ומקרה רע, וכל אלה הודעתנו, ואנחנו עוד על אחת מאלף לא גמלנו לך לכל הפחות להודות לך מעט מזעיר כפי טובך וחפצך אלינו לרעות אותנו על נחלי שמן אלה.

ומה נשיב לך, הלא הכל שלך, לך הגוף, והנשמה מחלקך, לא קדמה למלאכה מנויה וגמורה, ובכל ערוכה ושמורה.

ח. תפילה

בימי ספירה עטר"ת

מה אערוך ולא ידעתי, מה דבר אין בפי, ובלשוני מלה, היכול אוכל דבר מאומה, ואני תולעת ולא איש, נבער מאדם חסר שכל, גם לא ירצה להשים לב כי יכול.

ומה אתפלל ולמה אקוה, ואיני יודע אם רע לי אם טוב בעדי, נפלאים מעשיך מאד, זאת נפשי יודעת שלית תפיסה בך כלל. גם במעשיך ומנהגך עמנו, כי לא ראיתי רע, ולא ידעתי את הטוב עושה אלה, ה' בטובו הגדיל גם שניהם יחד כאחד, ובמה אשמח ובמה אפחד, אם מהדרת קדשך ופני יקרך, אם מאימת דינך ויראת נוראותיך.

התקטול רשע אם לא נתגלה עוד רשעתו, כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ובהתקרב הרשע לפניך והצדיקו את הצדיק דמעיקרא, כי יתמו חטאים ואינם, והתבוננת בו ואיננו, ומקומו יורש הצדיק הגמור, ואם חטא מה תפעל בו, הלא הוא עוזך, ופעליך למעניך.

ובהעלותי כל אלה על לבבי, אז לבי יהגה אימה, ודברי מפי יחדלו, ובחרדה יבלומו שפתי, ולא ידעתי נפשי, שמתני, האנכי בשמים, או מקומו בארץ, הדל או עשיר אנכי, האגבה הגבה לבבי, או אתהלך בארץ, וה' לעיני, ומודה אני לפניך על החסד הזה שהגדלת והוספת עמנו להודיענו את אשר בלבבך טמון וצפון, כי רק בדרך אהבה בחרת את ישראל עמך, בזאת הרשינו, גם פתחת שפתינו להתפלל דוקא להיות משוכים אחריך באהבה רבה, לכן בזאת אדע כי חפצת בי, כי לא תריע אויבי עלי.

ללא שאלוך נדרשת, את הרחוקים קרבת ובאו, ללא נאמנו את אל רוחם נתת אמונה ויאמינו, ולהסרים ממך ויתדבקו באל זר הדביקו אלקותך, וללא ידעו דרכיך וענותנותך ותפארתך, להאיר על בני תבל, להם לאל מושיע היית, כי שעה פני קדשך אליהם, והמה עודנו בשפלותם, ולשפלי קומה וקטנים במעשיהם בגדלך להם הראית, ולחלושי כח הסוברים שכפוים ביד שאון חזק ממנו המה ראו גבורתך, ואשר לא יראו מפני כל, ולא הבינו שעיניך משוטטות בכל המה לנוראותיך יעריצו, וללא האמינו שגבוה מעל גבוה שומר עליהם יקראו אותך אל עליון, והאומרים נסתרה דרכינו אין רואה ולא ישולם, להם גמלת רוב חסדיך הטובים ונאמנים, ולהמסכימים בדעתם שעזב ה' את הארץ ומאס וגעל אותם, אותם קנית ואת כל עמם, ונוכחת לדעת כי לקח טוב נתת לנו, ולך המקח ישאר לעד ולנצח נצחים.

הגיד לך אדם מה ד' שואל מעמך, אומר לך, אך קבל ממנו, וזכור, אינו חפץ לא בעולות ולא בזבחים, לא יחסר לו מנחותיך ולא יצמא לנסכיך, הוא שואל רק שתאמר לו את שמיך ושם מקומך, ואם זאת תדע בקביעות ולא תפסח בזאת ולא תכזב, אזי אנכי שובע לך שיפתח לך אוצרו ממעל ותתענג נפשך מעדנים כל זמן, עד אשר שוב לא תשכח שמיך ושם מקומך ורק אז ירוץ לבך ותשובה אל מקומך.

ט. ענין בגויים לא מצאה מנוח

מה רבו מעשיך ונפלאים מאד, גם נפשי ידעה להחבירה, בתתך חיל וכח לחלושי כח, ולאפיסי מדע רוח חכמה ובינה, כי רוח תצא מלפניך, לא ממזרח ומערב ולא מצפון ונגב וגם מכל הקצות, ותאמר לה צאי ופחי בהרוגים האלה ויחיו. גם קמו על רגליהם והמה חיל גדול ורב עצום מאד, ונאמן הגדול להעיד על מה שראה בקוטנו גלמי ראו עיניך ואלומתי קמה גם נצבה והיתה רכה גם ענוגה, כי לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ, והיא תמה ותמימה ותגדלה, ותצא לראות בבנות הארץ, גם עיניה עוד לא כהו, ולא חטאו ישראל, אלא רצו להתיר לעצמם עריות בפרהסיא, גם היא נאנחה ותשב אחור, וכיון שחטאו גלו, וכיון שגלו התחיל לקונן מגילת קינה ונהי, ולא חֹדש ולא שנה רק ארכו לה הימים מאד, ואתה שמעת השמים, אלא גדר של ברזל שכֹתָ בעדיך, והנה נשתם תפילתה, והלכה מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר, ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם, ולא הנחת לעושקם, כי בגוים לא מצאה מנוח.

זה חסדך הגדול והנפלא ונעלה על כולם, והכרוז יצא מן השמים, אל תגעו במשיחי, ובנביאי אל תרעו ולאט לאט בבכי ותחנונים הביאותים אל המקום אשר הכינות להם, ועולם הפוך הראית להם, ותחת הנעצוץ עלה ברוש, ותחת הסרפד הדס, כי רוחך הופיע עליהם מן השמים, ונשמת שדי תבינם, ואין כאן לא איסר ולא חרם, אבל יש כאן שמך למושעות בעצמו, ויכין רשע וצדיק ילבש, ושלג הלבישו ויחם להם כצמר, וכפור כאפר פזרת, ועל כל זה גם זכר עשית לנפלאותיך, להשמר מלשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ותציבני לפניך לעד ולנצח נצחים, ברוך שמך מן העולם ועד העולם אמן ואמן.

ומאז והלאה לך הצדקה וזה מעשיך, מעודי עד היום הזה, ולנו בושת הפנים, וזה כל מעבדינו, גם עמוד עמדה לנו, וככלות כחינו אל תעזבינו, ועינינו ראו שקדוש אתה מאד, ונעלה על כל, וכל טנופת לא יטנפוך, אש אכלה, אש לא תשרפיך, לכן עכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי כי במה מצאה לה יתרון לומר שרק בעבורה בחרת בה, ומצאת אותה נכונה יותר מחברותיה, אין זה כי גדלה רעתה לפניך, כי פחזה כמים והיתה זאת לה לא לפוקה ולמכשול, כי הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט.

י. תפילה

תשעה באלול ע"ט

לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים הריני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה כי אדבר לפניך בפי תמיד, שמה קויתי, ה' הלא תוחלתי לך הוא, ובלבבי אכזב לך, כי נמשכת תמיד אחר תאוותיה הרעים והבלי שוא ומדוחים ואינה רוצית בשום אופן לקבל עליה עול תורה ומצוות, אוי נא לי כי חטאתי לך, ומעודי עד היום הזה החזקת בידי כאב רחמן, המטפל עם בנו יחידו, ויש לו געגועין אחריו, תמיד לא יחשה מלהספיק לו כל מילי דמיטב, וזן ומפרנס אותי בחשבון בדעת, בכל רגע תשער את המזון המובחר לפי אותה השעה, וכל יקר וכל טוב אשר רק בכוחי לקבל לא תמנע ממני גם לא תאחר להשלימני כרגע, ועל כולם יתברך וישתבח שמך בפי מאוד, כי נתת לי כח להזדווג ולהתאחד עם האמונה שלימה, ולקבוע אותה בליבי בבטחה והשקט, והיא שעמדה לי בכל דור ודור נגד העריצים הרבים והקשים, ותצילני מהם, והיתה פורשת כנפי' הנעימים, שהיו כלפי הקמים עלי לבלעני כמו מגן נחשת, ובמשך הימים דבקה נפשי בה מאוד, ובאהבתה התענגתי תמיד, והייתי זהיר מאוד בכבודה, כי ראיתי בעליל שרק היא מצאה חן בעינך שגם אתה אוית אותה ועל כן קרבתני תמיד, כי חשקת תמיד לראות שלומה עם בעל נעוריה, וזכור אזכיר את טרחתך תמיד להשבית ולהעביר את הקמים עליה להמשיך עיני אחריהם, עד שנעשית שמורה לי מאוד, והיא גם לא טמנה ידה מלהספיק לי כל צרכי, וחוץ מכל אותן המלאכות שהאשה עושה לבעלה, לא נחה ולא שקטה עד שעשאה לי חיל ואושר, רק ותכבד אותי, ותושיבני בהיכל קדשך, כי נעתרת לה וכל משאלות פיה תמלא תמיד, אשר על כן דרשה לי מקום בהיכל קדשך, להושיבני בין השרים ועבדי המלך היושבים ראשונה במלכות, ומה טוב ומה נעים הי' שבתי אז על שולחן קדשך, והיינו שמחים מאוד, וביותר גדלה שמחתי, באשר שהבנתי מפני קדשך שזה היום שקוית מצאת לראות אותי מיסב על שולחנך הטהור, בין שרי מלכותך כדרך הבן המתבונן בחפצי אבי', כי דעתו של אב קרוב אצל בנו.

לכן הנני מודה ומשבח אותך בפי מאוד, על זה החסד האחרון אשר עשית עמדי, שלא השארת אותי בין אותן הנותנים קולם עלי תמיד בחור תן עיניך ביופי, ואין יראת בוראם בהם כראוי וצוחין, ככלבי הב הב, ודברת על לבה שלא לשלם לי כמפעלי עמה, ואדרבה בחמלה גדולה קבעה משכנה עמי, ותתן לי ניחומים על כל הצרה ודאגה אשר עבר עלי, ע"כ אשבע לה בשמך הגדול והקדוש, שמעתה ועד עולם לא אזיז אהבתי ממנה, והנני בכל כוחי ועצמי להצילה מכל נוגעים בכבודה, הן פחות והן יתר, ומברכי אברך, ומקללי' אקלל, בחרמות ושמתות, כי שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל תנו לה מפרי כפיה ויהללוה בשערים מעשיה: