תוכן

תחילת האגדה

[יישוב הקושיא דאפילו נכרי העוסק בתורה שכינה עמו וא"כ למה צריך לאב בית דין]
ועל כן התחילו חז"ל להמציא איזה ביאור פשוט על יחסי האלקיות שיהיה אפשר להבינם גם אל המונים הרחבים, דהיינו "דברה תורה כלשון בני אדם" (ברכות לא, ב), ועוד ביאורים כאלה. ומאז התחילה ביאור הגדה שהיא באמת חכמה עמוקה, אולם יש בה חיצוניות כזה שיש להשקיט במדת מה את תאבונות ההמונים כדי שלא להביא עוד ענין כפירה ופרצה כפרצת הצדוקים. ועל ענין סתרי תורה האמיתיים אשר אסור היה להעלימם לגמרי, עשו להם עצה ואמרו (עי' חגיגה יג, א) שאין מגלין אותה לשום בן אדם אלא לחד בדרא, דהיינו אב בית דין. ומאז סרה הקנאה ושנאה בבית המדרש, אולם בסתר למדו למי שהבינו שכדאי הוא לדבר, כי כבר אמרו (הוריות יג, א) שאפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, וכן אמרו (ע"פ בבא קמא לח, א) אפילו נכרי ועבד שיושב ועוסק בתורה, השי"ת משרה שכינתו עליו. אלא אמרו כן משום להסיר קנאה מהתלמידים.