תוכן

רצוני במאמר זה ליתן להמעייניים מושג בהיר להבין את האיסור להשתמש בקבלה מעשית, גם בדבר הכשפים וכל מיני מיסטיציזם הנהוג בהעולם, כדי להמציא בסיס נאמן להמשיך ממנו מחקר מדעי.
ועל דוכן הזה נתקבצו בימינו מלומדים מרובים, שמתאמצים להביא הדבר תחת מחקר מדעי נסיוני (והרבה אוניברסיטאות הקדישו פקולטות (-מחלקות מחקר) לחכמה זאת), וכפי ידיעתי, לא מצאו עוד כאן שום בסיס מדעי הראוי לישא וליתן בו, והוא מטעם חסרון ידיעתם בהמקור של המסתורין הללו, שאין שכל אנושי יכול להגיע שמה.
ומה שהביאני ליגע במקצוע הזה, הוא מחמת ראותי אי ידיעתם של ההמון להבחין במידת מה בדברים כגון אלו, והמה מערבים כל מיני מסתורין בקערה אחת, ועל כן באתי הפעם להראות את מקורם ואת בסיסם של המיסטיקר ממין הזה.
כבר ביארתי במאמר של תכונתה של חכמת הנסתר (מאמר נג), אשר ג' חלקים נמצאים בחכמה זו: שהם השכלה החומריית והצורתיית והשימושיית. ובחלק הג' שנקרא 'השכלה שימושית', ביארתי איך בעלי הקבלה מעשיות פועלים פעולות שלא כדרך הטבע, שהוא מתוך חזרתם אחורנית לאותם המדרגות הראשונות שנמצאים בהם הרבה נועם ומתיקות, אשר מתוך זה מתרבה מאוד רוח החיוני שבהם, בדוגמת שתראה אצל אנשים פשוטים, אשר בעל רצון החזק מפעיל את בעל רצון החלש הימנו ומכריחו לפעולות כרצונו, ובלי שום כח שכלי או הבנה או תועלת אליו, הולך ומציית לו לכל אשר ירצה.
על דרך זה, כשבעל השגה מתאמץ להשיג אותם המדרגות המביאים חיות ורוח גדול, המה יכולים להפעיל בשיעור מסויים גם בחבריהם. כי טבע הרוחני, כטבע הדגים בים אשר הגדול בולע את הקטן, בשעה שהוא חושב ממנו, ומחשבה לבד פועלת כאן, וביתר אמת אינו מחשבה, אלא רצון ורוח, כי מחשבה אינה מועילה להניע גם בעל מחשבה עצמו, ואיך תניע את חברו? אלא שהרצון מקבל ומצטייר מדמות מחשבה ההוא של בעל הרצון הגדול, ופועל אצל הקטן ממנו, אשר בעלי הפסיכולוגיה מגדירים זה בשם "כח מגנטי של מחשבה", והוא טעות, כי הוא רצון ולא מחשבה.
ותדע שכח הפועל הזה הוא כל כך אמיץ, עד שיכול להוליד דמיונות אצל חברו, ממש באותו דרך שכל אדם שולט לצייר דמיונות במוחו של עצמו. ומבחינת השליטה, הוא תקיף יותר לאין שיעור מהמצייר דמיונות במוחו עצמו. כי המצייר בעצמו, הרי יש לו לעומת הדמיון בחינת כח הבקורת השכלי, ואם הוא מכחיש את הדמיון, הרי הדמיון ההוא נחלש ואינו יכול לפעול כלום. מה שאין כן בהמתפעל מחבירו, הריהו נמצא אז במצב של אינרציה בלי שום פעולת מכונה שלו שנקרא מוח, ועל כן לא יארע לו לעולם כח הבקורת, אלא אותו הדמיון שהשיג מיד חברו הולך ופועל בו כמו שהיה מוסכם לו מכבר בהחלט גמור, ולמעלה מבקורת כמו הסוג של דעה קדומה.
ולא עוד, אלא שיכול להתלבש ולשאוב את רוחו של חברו לתוכו, עד להרגיש בשיעור מה את הרגשותיו ואפילו את זכרונותיו ולעשות בהם משא ומתן ולברר מהם את הנרצה ולהודיע לו.
וז"ש 'שמכחישין פמליא של מעלה'. כי הגם שהגיע להם רק הנובלות, עם כל זאת נשארים ומשמשים עם זה בקביעות, ומגדילים רוחם החיוני יותר מחכמים אמיתיים.