תוכן

ד. הכלל והפרט כל הרווח המורגש בעולם במושכל הראשון הוא אך מוגדר בזה להתחקות אחר מלאכת ה', ומלאכתו הנקראת השגחה או טבע הבריאה.
כי על פי מביני הבריאה, לא נקרא גוף אלא החומר הפשוט של בשר ודם בתכונתו הדוממת, בלי שום צורה. כי כל מה שנקרא 'צורה' בו, הרי זה נבחן לכח רוחני ואינו גוף. ועל פי זה יצא לנו חוק שכל הגופות שוות. אלא כמו כדור הארץ שהוא גוף יחיד ולא יתכן לחלקו לרבים, באשר שלא מצאנו בו חידוש צורה מחלק זה לחלק אחר, וכל כח הריבוי שבעולם הוא כח רוחני נפלא במינו, ולפיכך כל כלל מוטעם ומשובח וכל פרט מגונה ושפל, ובזה תחלק בין אגואיזם לפטריוטיזם (-בין אנוכיות לאהבת המולדת).
וזהו ודאי שהכלל נמדד לפי גודל הריבוי שבו. כי אם החלטנו שכח הריבוי הוא ענין רוחני וחשוב, אם כן, אם הריבוי יותר גדול, הוא יותר חשוב. ועל כן פטריוט לעמו יותר חשוב מפטריוט לעירו, ופטריוט אינטרנציונלי (-בין לאומי) הוא יותר חשוב מפטריוט עממי, וכל זה הוא מושכל ראשון.