תוכן

ד. ואמת הוא, שלולא הבורא ית' בעצמו עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד. אלא מתוך שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבהבריאה שלו בהקפדה יתירה, ואינו מרשה למי שהוא להשחית שום דבר שברשותו, אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד, כדברינו לעיל. לפיכך, כל המתקנים ממין האמור, יתמו מהארץ, והמדות הרעות שבעולם, לא יתמו מהארץ, אלא שמחכים ומונים את מספר המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם, עד שיבואו לגמר בישולם, אשר אז, אותן המדות רעות בעצמן מתהפכות ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית' מראש. בדומה לפרי היושב לו על ענפי העץ, ומחכה וסופר לו את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו עד שיגמור בישולו, שיתגלה אז טעמו ומתיקותו לכל אדם.