תוכן

ד. ואין להרהר אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו, כי מוזהרים ועומדים אנחנו בכלל על 'לא תוסיף ולא תגרע וכו'' (דברים יג, א). ובאמת הסכימו הפוסקים כפשוטו. ולא עוד, אלא אם אפילו מחסיר את עצמו באהבת חבירו, כלומר אם אתה רואה שחבירו חסר לו איזה דבר שאתה יכול למלאותו, אע"פ שאם אתה נותן אותו הדבר למילוי צרכי חבירך נמצאת בעצמך בחסרון לאותו הדבר, עכ"ז הנך מצווה ועומד ליתן ולמלאות צורך חבירך ולהשאיר את עצמך בחסרון.
כמו שפירשוה התוספות קידושין (כ, א ד"ה כל) בשם הירושלמי, אשר הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, דהיינו במי שאין לו אלא כר אחד, לקבלו בעצמו - עובר על 'ואהבת לרעך כמוך', אלא מחוייב ליתנו להעבד והוא יישן על הארץ. עש"ה.
וענין עבד עברי שמביא הירושלמי צריך תלמוד, כי הכתוב אומר אפילו בגר שאינו עברי גם כן אותו הדבר "ואהבת לו כמוך" (ויקרא יט, לד). ואין לתרץ, כי הגר דינו כעברי משום 'תורה אחת וחוקה אחת וכו'' (במדבר טו, טו-טז). כי במלת גר משמעותו גם כן גר תושב, דהיינו שאינו מקבל התורה כלל, זולת שפורש את עצמו מעבודה זרה, שעליו נאמר (דברים יד, כא) "לגר אשר בשעריך תתננה" (הנבלות), ואכמ"ל בזה. ובדבר הזה נמצאנו כולנו עוברי התורה, ולא עוד אלא עיקר התורה. כי אנחנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים.