יוצר האדם ומנהיג העולם, הוא ברא כל הבריות ובראשם האדם, ומסר בידו התיקון הכללי של העולם, והבריות1 גם כן, כמו שכתוב: "וירדו בדגת הים" כידוע. וזה בכח העבודה שמסר בידו, שבה יוכנו המשרתים לקבל השפע מאת המלך. וזה סוד הקרבן, שסודו לשון קריבות, והיינו לקרב כל הענפים אל שרשם2, להיותם מושגחים מהם. וזה היה נעשה בבהמה, שסודה בסוד בריאה, ששם מתחילים הענפים יוצאים מן האלקות, ובם יכול להיות פירוד ח"ו. על כן היו מקריבים הקרבן לקרב אותם3; וזה היה בזמן בית המקדש. אבל עתה התפלה היא במקום הקרבן, כמו שכתוב "ונשלמה פרים שפתינו", ששניהם הולכים לתכלית אחת כפי הזמן. פירוש: כי לא הסדרים והדרכים שהיו משתמשים מהם בזמן הבית לצורך העבודה, הם מה שיוכלו להועיל עכשיו בתפלה, כי ההנהגה נתחלפה וכמה דברים נתקלקלו, כמה חוזק לקחה הס"א בעה"ר, ועל כן צריך להשתמש מדברים אחרים, ההולכים בסדר אחר ממה שהיה בזמן בית המקדש, אלא שכל אחד לפי סדר ההנהגה הזמנית, הולך אל תכלית אחת. ואנשי כנה"ג בחכמתם סידרו התפלה בסדר אמיתי ונכון, שידעו שזה יוכל להועיל לפעולה הזאת, כמו שאבאר בס"ד.
הנה בלילה הוא זמן שליטת החיצונים, כמו שכתוב; "תשת חשך ויהי לילה" וגו'. וזה כי בלילה היא הנהגת הדין, ועל כן הס"א שפועלת אותו לוקחת כח, וניתן לה רשות לינק מן הקדושה ולהתאחז בעולמות שלה. ומפני זה בבקר, קודם כל דבר, צריך להעביר הס"א מכל המקומות שנתאחזה, שאחר כך יוכלו העולמות לעלות להיות נכללים בשרשם בלי מונע. וזה עושים במצוות המעשיות, שהם; נטילת ידים, ציצית, תפילין של ראש ושל יד.
1 העולם והבריות, הם הב' דברים שהזכיר לפני זה: מנהיג "העולם" הוא ברא כל "הבריות". והם גם כן נגד: "אדם ועולם", שבתחילת דבריו.
2ראה דע"ת סי' קס וז"ל: והיו מכוונים לקשר כל הנבראים בבורא... בכל עניני הקרבן כו' כלם עשוים לסתרים עמוקים להשלמת כל הנמצאות בהדבקם בבורא ית"ש".
3 ראה עוד להלן עמ' קצה.