ובעיקר ראוי לנו למחוק מן המילון שלנו את המילים
"דתיים ו"חילונים". אין יהודי חילוני בכלל ובפרט בארצנו הקדושה.
ואם אנו רוצים לכנות את עצמנו באיזה שם, הרי השם הנכון הוא "פשרנים".
בקיומן של תורה ומצוות יש מקסימום ומינימום, המקסימום הוא
כמו שכתוב (יהושע א, ח) "והגית בו יומם
ולילה", פשוטו כמשמעו. חז"ל הקלו ואמרו שבקריאת שמע של שחרית וערבית אנו
יוצאים ידי חובת המצווה של והגית בו יומם ולילה, אך ברור שחז"ל לא התכוונו
לאמירת קריאת שמע מן השפה ולחוץ, אלא לקיום הדברים שנאמר בקריאת שמע והם:
"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים
ו, ה)
- זה המקסימום. ויש מינימום, "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא" (סנהדרין
מד, א).
כל אדם נקלע בין המקסימום והמינימום. וכמובן שהוא דן את
עצמו לכף זכות ומתפשר בפשרה חד צדדית. ומי יהין לומר שהוא מקיים את המצווה של
"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" בקביעות, אם כן הרי
אין לך אדם שקורא קריאת שמע כהלכתה, ואיך יכנה את עצמו בשם דתי.
הרי שעלינו
לומר כי כולנו חילוניים או שכולנו צדיקים כמו שנאמר (ישעיה ס, כא) "ועמך
כולם צדיקים", אלא שהמציאות אומרת כי כולנו פשרנים.