תוכן

דביקות נקרא חיים קדושה. פרודא, דהיינו קבלה עצמית, נקרא מות פירוד מחיי החיים, ונפרד מהקדושה נבחן לטומאה.
השאלה, "למה נגרע" היתה על "טמא לנפש", ותשובת ה' הי' הן על טמא נפש, והן מי שהי' "בדרך רחוקה".
דרך הקרובה לקדושה, זה שהולך על דרך השפעה. ודרך רחוקה, זה שרואה שהולך בדרך של קבלה, שמרחיקה אותו מקדושה. "טמאים לנפש אדם", היינו שבאו להכרת הרע, אז הם צועקים "למה נגרע". אבל הכלל לא מרגיש שהם טמאים לנפש אדם, אלא כל התשוקות שלהם, אעפ"י שהן רק גופניות, ולגבי בחינת נפש, אין הם מרגישים שום דבר שיחסר להם, אז הם טהורים.
כי טמא וטהור זהו בהרגשת האדם, כי אעפ"י שהאדם חולה, אך אם הוא לא מרגיש את המחלה, אז הוא לא הולך לרופא להתרפא. נמצא שבהרגשתו הוא בריא, אעפ"י שאינו אמת. ותלוי לגבי מי צריך להיות אמת.