תוכן

י"ט כסלו תשכ"ג
בית חלקיה
דרך הבעש"ט היא בזה, שסידר חדר, היינו שנתן שיעור לאדמורות, וכל מי שגומר את החדר, מקבל תואר רבי.
וענין רבי נקרא מלמד, היינו מי שמלמד לחבירו תורה נקרא רב. ולפני הבעש"ט, היה המנהג לקרוא את השם רבי, רק מי שלומד עם תלמידיו תורת הנגלה. ודרך הבעש"ט היא לקרוא בשם רבי גם את מי שלומד עם תלמידיו תורת הנסתר. משום שהוא סידר ישיבה ללימוד תורת הנסתר, שמטרם הבעש"ט לא היה ישיבה מיוחדת ללימוד הנסתר, וכל הישיבות, שהיו אז, היו רק ללימוד תורת הנגלה. וכל מי שנפשו חשקה ללימוד הנסתר, היה קשה למצוא רבי המיוחד לכך. ומשום זה הרבה כוחות הלכו לאיבוד, משום שלא מצאו מקום מיוחד לזה.
מה שאין כן לאחר שהבעש"ט קבע ישיבה מיוחדת לתורת הנסתר, אז כל התלמידי חכמים, שלבם חרד לדרוש ה' ונפשם חשקה לתורת הנסתר, אז כולם ידעו לאיזה מקום לפנות. ועל ידי זה נתרבו התלמידים בלימוד תורת הנסתר.
ויש להבין את ההבדל בין תורת הנגלה לתורת הנסתר. ענין נגלה מורה מה שמגולה לעין כל. וזה נאמר על חלק המעשה, שענין מעשי המצות, וכמו כן דיבורי תורה ותפילה, נחשב גם כן לחלק המעשה, כמו שאמרו חז"ל, עקימת שפתים הוי מעשה, שהפירוש הוא, משום שזה מגולה שחברו יכול לראות, אם הוא מתפלל או שהוא לומד.
ובכדי לדעת את סדרי מעשי המצות, היינו שיעורן וזמנם, זה נקרא תורה הנגלית, שהתורה מלמדת אותנו, איך לעשות את מעשה המצות.
וענין נסתר זהו נאמר רק על המחשבה והכוונה שבהדבר. כי אין האדם יכול לדעת מה שחברו חושב בעת עשית המצווה, אם כוונתו לשם שמים או להפך, שהוא רק מטעם צביעות וכדומה. וענין לימוד המחשבה והכוונה נקרא בחינת נסתר וסוד, כמו שכתוב סוד ה' ליראיו, שפירושו הוא, מהו סוד ה', ליראיו. שהשי"ת נותן את המתנה של יראת שמים להאדם. וזה נקרא סוד ה' הוא ליראיו, היינו שייראו מלפניו. שזהו מתנה מאת ה', ורק מי שמוצא חן בעיניו, הוא נותן לו את הסוד הזה כנ"ל, היינו שנותן לו המחשבה, שתהיה לשם שמים. וזה נקרא תורת הנסתר, שמלמד איך לזכות לבחינת מחשבה לשם שמים.