תוכן

ענין של דרך אמת. יש דרך שקר ויש דרך אמת. בענין הסיבה, המחייבת את האדם לעסוק בתורה ומצוות: יש סיבה הנקראת "תועלת הגוף", שעל ידי העסק בתורה ומצוות יקבל שכר בעולם הזה וכמו כן בעולם הבא. ובשיעור שהוא מאמין בשכר ועונש, הוא יכול לקיימם, משום שזה לתועלת הרצון לקבל, הנקרא גוף. וזה נקרא דרך שקר, מטעם שאינו יכול להגיע למטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, משום סיבת נהמא דכסופא. לכן צריכים להשתוות הצורה. ואם כל העסק שלו הוא לתועלת עצמו, אם כן איך יכול להביא זה להשתוות הצורה?
לכן דרך אמת נקרא, אם הסיבה המחייבת אותו, הוא מטעם להשפיע, שהוא, שלא על מנת לקבל פרס. לכן רק זה הוא דרך אמת, היות שעל ידי זה יתוקן את ענין נהמא דכסופא.
ובזה נבין מה שכתוב בזהר הקדוש (פנחס דף קצ"ח אות תק"ו): "במידה שאדם מודד, מודדים לו". ופירש בהסולם, שמשפעים לו באותה מידה שהזכיר, וזהו, בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך.
והיה צריך לומר, תזכיר את שמי. אלא הפירוש הוא, באותה מדה שאני מזכיר את שמי, באותה מדה אבא אליך וכו'.
ולכאורה אין שום פירוש למה שהוא מתרץ. אלא לפי הנ"ל מובן היטב, היינו שבאותה המדה שהזכיר, היינו למה שאדם משתוקק, את זה נותנים לו.
והנה אלו, שהולכים בדרך האמת, היינו שרוצים לעשות נחת רוח ליוצרו, והם רואים, שכל מעשיהם אינם לשם שמים, אז הם מתפללים לה', שהוא יראה, שהם יוכלו לעשות מעשים לשם ה'. אז אומר הקב"ה, בכל מקום אשר אזכיר את שמי, היינו שאתם תתנו לי את האפשרות, שאני אוכל ליחס את שמי על מעשיכם.
היינו, שיהיה התעוררות מלמטה, שאני, אייחס את שמי על המעשים. אז מאיפה אתם תדעו, שאני כבר מיחס את שמי עליהם? זה תראה, אם אני "אבוא אליך וברכתיך". היינו שכל מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אינו יכולה להתגלות מטרם שתקנתם את ענין נהמא דכסופא, היינו שתעשו את מעשיכם להשפיע. ואז יקוים מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
וזה שכתוב, בכל מקום אשר אזכיר את שמי. שאני ייחסתי את שמי עליהם, היינו שכל מעשיכם הם להשפיע. אז תדעו, אם אני "אבוא אליך, וברכתיך". על דרך שאומר הרמב"ם, הכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות.