תוכן

'פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר, אַנְתְּ הוּא חַד וְלָא בְחֻשְׁבָּן' וכו'[1]. הנה מאמר זה לא יתפרש זולת למי שזכה לגילוי אליהו בהקיץ, ואם כן איך אפשר להרחיב פה במאמר כזה?! אמנם לפי שתקנוה הראשונים לאמרו קודם התפילה[2], על כן אפרשו על כל פנים בדרך עבדות השי"ת.

ואומר 'אַנְתְּ הוּא חַד וְלָא בְחֻשְׁבָּן'. פירוש, כשהיחוד בא בחשבון ובהשגה באיזה צורה שיהיה, הוא בחי' גשמיות כלפי השי"ת, כמו שכתוב במקום אחר (זוהר חדש יתרו אות קפה; הקדמת תיקוני זוהר יז, א) 'לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיה כְּלָל וּכלָל', וזה שאמר 'אַנְתְּ הוּא חָד', כלומר אחד יחיד ומיוחד, אמנם 'לָא בְחֻשְׁבָּן', דהיינו השגת מחשבה ח"ו.

ואמר 'אַנְתְּ הוּא דְאַפִּיקַת עֲשַׂר תִּקּוּנִים' וכו'. אינו אומר ספירות, משום שענין אליהו הוא כללות, ועל כן מדבר מהעשר ספירות בכללות, ולכן קורא אותם תיקונין, כי ספירות לשון בהירות[3], אמנם לא כל העולמות שוין באורם, ומה שמאיר בעליון הוא חשך בתחתון וכדומה, על כן קורא אותם תיקונים.

'לְאַנְהָגָא בְהוֹן בְּנֵי נָשָׁא'. פירוש, כי שפלות האדם הוא, והמרחק מהשי"ת הוא עד אין קץ, להיותו מלובש בגוף גשמי ומזוהם מאוד, ואע"פ שיש בו מאור רוחני שהוא הנפש השכלית, מכל מקום אנו רואים שאפילו כלפי מערכות הטבע הוא מוגבל ומצומצם מאוד, ומכל שכן כלפי הבורא ית'. ועם כל זה נברא האדם להשיג יחודו ואחדותו ית', וזהו על ידי עשר הספירות והתיקונים האלה שהקב"ה מנהיג בהם הבריות, עד שזוכים לדעת השי"ת, כמו שכתוב (ירמיה לא, לג) 'כי כולם ידעו אותי מגדלם ועד קטנם', ואומר (שמואל ב' יד, יד) 'לא ידח ממנו נדח'. וזהו שאמר 'עֲשַׂר תִּקּוּנִים לְאַנְהָגָא בְהוֹן בְּנֵי נָשָׁא'.