תוכן

יז) ונבאר עתה שאלה אחת ששאלנו למעלה בדרוש ג׳, כי אחר שנתבאר שם, שה״ח כבר היו מתפשטין בט״פ של מוחין, בצ׳ דצלם, קודם כניסתן תוך ז״א, א״כ מה ענין ירידת החסדים אל יסוד דז״א, אחר ט׳ שנים ויום א׳ ולא קודם. והענין, כי ודאי שכך הוא שכבר הם מתפשטין כל א׳ בפרק שלו, ובהכנס אותו פרק, נכנס עמו החסד הראוי לו. ומ״ש ואחר כך מתפשטין ומגדילין, הענין הוא, כי עד שיכנס הדעת דז״א במקומו בשנת הט', אשר הוא שורש לכל הה״ח המתפשטים שהם ענפיו, אין כח באלו החסדים לעשות שום פעולה, או הגדלה, ואינם מאירין. ואחר הכנסת דעת במקומו, שהוא שרשם, אז יש בהם כח להגדיל ולהראות פעולתן, ולכן אנו מזכירין התפשטותן אחר ט׳ שנים, ולא קודם, והבן זה.