תוכן

ד) ודע, כי אלו המוחין החו״ב, נמשכין מזווג או״א, מן המוחין עצמן דאו״א, מן ראשם דחו"ב דאו״א. אמנם ב׳ טפות הדעת, שהם חו״ג, נמשכו מן החו״ג המתפשטין בו״ק דגופא דאו״א, ולא מן הדעת עצמו דאו״א. ומהראוי היה, שכאשר יכנס הדעת הזה בז״א, שיהיה באופן הנ״ל, שחו"ב ישארו בראשו בסוד מוחין, והדעת יתפשט בגופו בו״ק דז״א למטה, ולא יהיה בראשו דעת מקובץ מחו"ג. אמנם לא כך היה, אמנם תחלה נעשה מהם דעת, מקובץ בראשו ממש, מחו״ג, ואח״כ מתפשטין גם בו״ק. ובדרוש כי אל דעות ה', שהם ב׳ דעות דז״א, יתבאר ענין זה היטב ע״ש.