תוכן

ג) ודע והבן, כי בהיותם אחור באחור נזדווגו כי עלו למעלה בחיק או"א, וחזרו שם פנים בפנים ואז דבוק בה רוחא דשביק בה בביאה קדמאה, והיא בחי' טפת זווג גמור, החסדים של נר"ן, מב"ן ומ"ה וע"ב ע"ב, הרי גי' גבורות כי כל אלו אינם ע"ב ממש כנודע, אלא בהתחברם ס"ג ועשרה אותיות, מ"ה וכ"ו, וריבוע הוי"ה דב"ן שהוא ע"ב דב"ן. ואחר כך כשנכנסים המוחין דחיה, שהם מאבא חכמה, והם ראוים להוליד, יכולים אפילו בהזדווגם למטה במקומם לחזור פנים בפנים כנודע, ואז נותן בה בזיווג גמור טפת החסדים דע"ב דיודי"ן, שהוא ע"ב אמיתי, כי היא כבר לקחה הגבורות דע"ב דיודי"ן ע"י זעיר. (נ"ל צמח, ע"י אימא) פנים בפנים, אך לא בזיווג נותן לה החסדים דע"ב. ואלו הם נשמות אמתיות, וזה נקרא זווג גמור, אך רי"ו דאחור באחור, נקרא זווג שאינו גמור, כי אינה רק לעשותה כלי. ונמצא כי אותו הרי"ו, נקרא רוחא דשדי בגווה, שהם חסדים זכרים מבחי' נר"ן, אך טיפת החיה אינה נשארת בה, כי הוא כח הזכר גמור, ולכן הרי"ו נקרא בנימין, ב"ן ימין, כח הזכר, ונקרא ב"ן אוני, כח נקבה, שהוא מן הנשמה בינה נקבה. ואחר כך חוזרת ולוקחת נר"ן וחיה יותר עליונים, מאו"א עליונים עצמם, ולא מישסו"ת. וצריכים לחזור אל הקטנות וגדלות שנית יותר עליונים, והבן זה. ואחר כך לוקחים מן האריך עצמו, ואז נשלם לו בחי' יחידה, והבן זה מאוד.