תוכן

א) דע, כי כאשר הנה"י דישראל סבא ותבונה, עם המוחין שבתוכם, הם מתלבשים שניהם תוך ז"א לבדו, ואח"כ מן הפרקים בתראין שלהם, המתלבשים תוך נה"י דז"א. יוצא ההארה שלהם לחוץ, להאיר בנוק' דז"א להגדילה, ולתקן מוחין דילה ג"כ, הנה אז מוכרח הוא, שלא יהיו שוים בקומתם, רק היא בנה"י, או בחג"ת שבו. אבל כאשר הנה"י דחכמה, והנה"י דבינה עילאה, נכנסים בסוד מוחין בז"א, והנה"י דיש"ס והנה"י דתבונה נכנסים בסוד מוחין בנוק' דז"א, אז יהיו ז"א ונוק' שוים בקומתם. ואמנם להיות מוכרח שהזכר גובר על הנקבה, אעפ"י שהם שוים בקומתם, לכן לקח הזכר, נה"י דחו"ב עילאין. ולקחה נוק’, נה"י דיש"ס ותבונה תתאין.